# קטז

> מקור: https://rabenu.app/books/meshivatnefesh/140/1102/116/

צָרִיךְ כָּל אֶחָד אֲפִלּוּ אִם נָפַל וְנִתְרַחֵק כְּמוֹ שֶׁהוּא, אַף־עַל־פִּי־כֵן צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר לַחֲטֹף אֵיזֶה טוֹב בְּכָל עֵת, וְלִלְמֹד עַל־כָּל־פָּנִים מְעַט בְּכָל יוֹם וָיוֹם אֵיזֶה הֲלָכוֹת מֵהִלְכוֹת הַתּוֹרָה, וּלְהַטּוֹת אָזְנוֹ הֵיטֵב לִשְׁמֹעַ וּלְדַבֵּק עַצְמוֹ בְּקוֹל הַשֵּׁם הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא הַקּוֹרֵא בְּלֵב הָאָדָם בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת שֶׁיָּשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְצָרִיךְ כָּל אָדָם לְהַטּוֹת אָזְנָיו וְלִבּוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל הַשֵּׁם, שֶׁעַל־כָּל־פָּנִים יִהְיוּ לוֹ רְצוֹנוֹת חֲזָקִים וְכִסּוּפִין גְּדוֹלִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה יָקָר מְאֹד. וְהָעִקָּר לִשְׂמֹחַ בְּכָל עֹז, וּלְבָרֵךְ וּלְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל עֵת עַל הַחֶסֶד הַנִּפְלָא וְהַנּוֹרָא שֶׁעָשָׂה עִמָּנוּ, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ חֶמְדָּה גְּנוּזָה אֲשֶׁר הִיא חַיֵּינוּ וְכוּ’. וְזֶה עִקַּר בִּרְכַּת הַתּוֹרָה שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בָּהּ מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, הַיְנוּ לְהוֹדוֹת וּלְבָרֵךְ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל עֵת עַל מְעַט דִּמְעַט הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֲדַיִן מֵהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. וְעִקַּר כָּל הַחֻרְבָּן וְגָלוּת יִשְׂרָאֵל הָיָה רַק בִּשְׁבִיל זֶה, שֶׁלֹּא קִיְּמוּ כְּכָל הַנַּ”ל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת (ירמיהו ט, י”א-י”ב): “עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ וְכוּ’, עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי”, הַיְנוּ שֶׁעֲזָבוּהָ לְגַמְרֵי, וְלֹא נִזְהֲרוּ לַחֲטֹף עַל־כָּל־פָּנִים מְעַט לִמּוּד הַתּוֹרָה בְּכָל יוֹם, וְזֶה (שם): “וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי”, הַיְנוּ שֶׁלֹּא הִטּוּ אֶת אָזְנָם לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל הַשֵּׁם הַקּוֹרֵא בְּלִבָּם בְּכָל עֵת. וְעִקַּר, “וְלֹא הָלְכוּ בָהּ” (שם), וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: שֶׁלֹּא בֵּרְכוּ בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה, הַיְנוּ כַּנַּ”ל וְזֶהוּ: “וְלֹא הָלְכוּ בָהּ” דַּיְקָא, כִּי זֶה הִלּוּךְ וְדֶרֶךְ נִפְלָא מְאֹד לְהִתְקָרֵב עַצְמוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִכָּל מִינֵי נְפִילוֹת וִירִידוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, עַל־יְדֵי בְּחִינַת בִּרְכַּת הַתּוֹרָה, הַיְנוּ לְבָרֵךְ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל עֵת עַל נְעִימַת חֶלְקֵנוּ וְגוֹרָלֵנוּ שֶׁזָּכִינוּ לְתוֹרָה קְדוֹשָׁה כָּזֹאת. וְאֵיךְ שֶׁהוּא אֵיךְ שֶׁהוּא אַף־עַל־פִּי־כֵן אָנוּ זוֹכִין בְּכָל יוֹם לַחֲטֹף אֵיזֶה נִיצוֹצוֹת וּנְקֻדּוֹת טוֹבוֹת מֵהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. וּבָזֶה יֵשׁ לָנוּ לְשַׂמֵּחַ נַפְשֵׁנוּ מְאֹד, וּלְחַזֵּק לְבָבֵנוּ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאִם הָיוּ הוֹלְכִים גַּם אָז בְּדֶרֶךְ זֶה לֹא הָיוּ בָּאִים לִידֵי נְפִילוֹת כָּאֵלּוּ רַחֲמָנָא לִצְלָן, שֶׁהָיָה בְּבַיִת רִאשׁוֹן גִּלּוּי עֲרָיוֹת וַעֲבוֹדָה זָרָה וְכוּ’, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְלֹא הָיוּ לָהֶם צָרוֹת כָּאֵלֶה וְגָלֻיּוֹת וְכוּ’. וְעַתָּה כָּל תִּקְוָתֵנוּ לָשׁוּב לְאַרְצֵנוּ וּלְבֵית מִקְדָּשֵׁנוּ הוּא רַק עַל־יְדֵי־זֶה, כִּי לֵית מִלְּתָא דָּא תַּלְיָא אֶלָּא בִּתְיוּבְתָּא [אֵין הַדָּבָר הַזֶּה תָּלוּי אֶלָּא בִּתְשׁוּבָה], וְעִקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא רַק עַל־יְדֵי־זֶה: שם, אות ל”ה.