# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/meshivatnefesh/140/1102/12/

עִקַּר מִצְוַת קְרִיאַת־שְׁמַע שֶׁהִיא אֱמוּנַת הָרָצוֹן שֶׁהַכֹּל מִתְנַהֵג רַק בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, הוּא לְהַמְשִׁיךְ עָלָיו אֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה הַזֹּאת בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ בְּחִינַת: “בְּכָל יוֹם יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כַּחֲדָשִׁים”. וּלְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ הָרָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה, וּלְקַשֵּׁר כָּל מַחְשְׁבוֹתָיו וְלִבּוֹ וְדַעְתּוֹ לָרָצוֹן הַזֶּה, שֶׁיִּהְיֶה תָּמִיד כָּל תְּשׁוּקָתוֹ וְכִסּוּפָיו וּרְצוֹנוֹ חָזָק רַק לַתַּכְלִית הָאֲמִתִּי הַנִּצְחִי, וּלְהוֹסִיף בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ לְהִתְחַזֵּק בְּהָרָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה בְּכָל פַּעַם יוֹתֵר וְיוֹתֵר. וְאַף אִם עוֹבֵר עָלָיו מַה שֶּׁעוֹבֵר, אַף־עַל־פִּי־כֵן אַל יַרְפֶּה אֶת הָרָצוֹן בְּשׁוּם אֹפֶן בָּעוֹלָם. וְהָעִקָּר שֶׁצָּרִיךְ לְהַאֲמִין, שֶׁבְּכָל יוֹם נַעֲשִׂים חֲדָשׁוֹת לְגַמְרֵי, עַל־כֵּן צְרִיכִין לְהַמְתִּין וּלְהַמְתִּין עַד שֶׁיַּגִּיעַ יוֹם יְשׁוּעָתוֹ, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַצְמִיחַ יְשׁוּעוֹת חֲדָשׁוֹת בְּכָל יוֹם, כִּי כָּל מַה שֶּׁבָּא וְנִתְחַדֵּשׁ יוֹם אַחֵר, נִתּוֹסֵף וְנִתְחַדֵּשׁ קְדֻשָׁה יְתֵרָה מִלְמָעְלָה, כִּי רַק בִּשְׁבִיל זֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְקַיֵּם עוֹלָמוֹ, וּבְטוּבוֹ מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, בִּכְדֵי לְעוֹרֵר אוֹתָנוּ לְהִתְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם וָיוֹם בִּרְצוֹנוֹת חֲדָשִׁים וַחֲזָקִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

וְזֶה בְּחִינַת טָהֳרַת הַטְּמֵאִים שֶׁתָּלוּי בְּיָמִים, כִּי יֵשׁ שֶׁטְּעוּנִין רַק הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ, הַיְנוּ שֶׁגְּמַר טָהֳרָתוֹ וִישׁוּעָתוֹ תָּלוּי עַד שֶׁיָּבוֹא הַיּוֹם שֶׁאַחֲרָיו, וְיֵשׁ שֶׁטְּעוּנִין שִׁבְעָה יָמִים לְטָהֲרָתָן. וּכְשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, סָפְרוּ שִׁבְעָה שַׁבָּתוֹת תְּמִימוֹת עַד שֶׁזָּכוּ לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה. וְהָעִקָּר לְהִתְחַזֵּק בְּכָל אֵלּוּ הַיָּמִים שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה עֲדַיִן לִשְׁלֵמוּת טָהֳרָתוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה, אַף־עַל־פִּי־כֵן יִתְחַזֵּק בָּהֶם בְּכָל יוֹם וָיוֹם בִּרְצוֹנוֹת חֲזָקִים חֲדָשִׁים, וְיִהְיֶה חָזָק בָּזֶה מְאֹד מְאֹד בְּכָל מַה שֶּׁיַּעֲבֹר עָלָיו, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְיוֹם יְשׁוּעָתוֹ וְטָהֳרָתוֹ בִּשְׁלֵמוּת. וְיֵשׁ, שֶׁעִקַּר גְּמַר טָהֳרָתוֹ יִזְכֶּה רַק אַחַר בִּיאַת שִׁמְשׁוֹ לְגַמְרֵי, הַיְנוּ אַחַר פְּטִירָתוֹ מִן הָעוֹלָם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר וְאַחַר יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים, שֶׁהוּא חֶלְקוֹ הַטּוֹב לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁיִּזְכֶּה אֵלָיו תֵּכֶף אַחַר בִּיאַת שִׁמְשׁוֹ, וְלֹא יִצְטָרֵךְ לְהִתְגַּלְגֵּל וְלִסְבֹּל מַה שֶּׁצָּרִיךְ לִסְבֹּל מִי שֶׁלֹּא הֵכִין אֶת עַצְמוֹ כְּלָל כָּל יְמֵי חַיָּיו וְלֹא הִתְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ הָרְצוֹנוֹת הַקְּדוֹשִׁים הַנַּ”ל בְּכָל יוֹם וָיוֹם. כִּי אָז בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן מִתְקַבְּצִין כָּל מַה שֶּׁחָטַף טוֹב בְּזֶה הָעוֹלָם, וְכָל רָצוֹן וְרָצוֹן טוֹב שֶׁהָיָה לוֹ בְּכָל יוֹם וָיוֹם כָּל יְמֵי חַיָּיו, וְרַק זֶה הוּא תִּקְוָתוֹ וְהַשְׁאָרָתוֹ לָנֶצַח: שם, אות מ”א מ”ב.