# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/meshivatnefesh/140/1102/12/

עקר מצות קריאת־שמע שהיא אמונת הרצון שהכל מתנהג רק ברצונו יתברך, הוא להמשיך עליו אמונה הקדושה הזאת בכל יום מחדש בחינת: “בכל יום יהיו בעיניך כחדשים”. ולהמשיך על עצמו הרצון דקדשה, ולקשר כל מחשבותיו ולבו ודעתו לרצון הזה, שיהיה תמיד כל תשוקתו וכסופיו ורצונו חזק רק לתכלית האמתי הנצחי, ולהוסיף בכל יום מחדש להתחזק בהרצון דקדשה בכל פעם יותר ויותר. ואף אם עובר עליו מה שעובר, אף־על־פי־כן אל ירפה את הרצון בשום אפן בעולם. והעקר שצריך להאמין, שבכל יום נעשים חדשות לגמרי, על־כן צריכין להמתין ולהמתין עד שיגיע יום ישועתו, כי השם יתברך מצמיח ישועות חדשות בכל יום, כי כל מה שבא ונתחדש יום אחר, נתוסף ונתחדש קדשה יתרה מלמעלה, כי רק בשביל זה השם יתברך מקים עולמו, ובטובו מחדש בכל יום מעשה בראשית, בכדי לעורר אותנו להתחדש בכל יום ויום ברצונות חדשים וחזקים להשם יתברך.

וזה בחינת טהרת הטמאים שתלוי בימים, כי יש שטעונין רק הערב שמש, הינו שגמר טהרתו וישועתו תלוי עד שיבוא היום שאחריו, ויש שטעונין שבעה ימים לטהרתן. וכשיצאו ישראל ממצרים, ספרו שבעה שבתות תמימות עד שזכו לקבלת התורה. והעקר להתחזק בכל אלו הימים שאינו זוכה עדין לשלמות טהרתו שהוא בחינת קבלת התורה, אף־על־פי־כן יתחזק בהם בכל יום ויום ברצונות חזקים חדשים, ויהיה חזק בזה מאד מאד בכל מה שיעבר עליו, עד שיזכה ליום ישועתו וטהרתו בשלמות. ויש, שעקר גמר טהרתו יזכה רק אחר ביאת שמשו לגמרי, הינו אחר פטירתו מן העולם, שזה בחינת ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים, שהוא חלקו הטוב לעולם הבא שיזכה אליו תכף אחר ביאת שמשו, ולא יצטרך להתגלגל ולסבל מה שצריך לסבל מי שלא הכין את עצמו כלל כל ימי חייו ולא התחזק את עצמו להמשיך על עצמו הרצונות הקדושים הנ”ל בכל יום ויום. כי אז ביום האחרון מתקבצין כל מה שחטף טוב בזה העולם, וכל רצון ורצון טוב שהיה לו בכל יום ויום כל ימי חייו, ורק זה הוא תקותו והשארתו לנצח: שם, אות מ”א מ”ב.