# קכט

> מקור: https://rabenu.app/books/meshivatnefesh/140/1102/129/

עקר היהדות תלוי בהתחזקות, שהוא בחינת עזות דקדשה, שכל מי שמחזק את עצמו בכל פעם אפלו כחוט השערה, כמו־כן הוא נכנס בגבול הקדשה בבחינת: “נהלת בעזך אל נוה קדשך”, ויתקרב יותר אל תורה ותפלה ולצדיקי אמת. וכל מה שזוכה לתורה ולתפלה יותר, כמו־כן זוכה לעזות דקדשה והתחזקות גדול ביותר, וכן חוזר חלילה, עד שיכול על־ידי־זה לבוא למדרגות גדולות בעבודת השם, אם יזכה לחזק ולאמץ את עצמו תמיד בכל עת, ולהיות עז כנמר בכל הבחינות, הן שיהיה לו עזות דקדשה כנגד גופו המגשם שהוא עז פנים ביותר בעניני התאוות, והן שיהיה לו עזות דקדשה כנגד כל מיני העזי פנים שבדור, שהם כלל כל המונעים והמסיתים והמדיחים אותו מדרך האמת לאמתו, וכן גם להפך חס ושלום, שעל־ידי חלישות הדעת כל שהוא יכול לפל בדעתו, ועל־ידי־זה יתרחק מתורה ותפלה, וכמו־כן נחלש דעתו יותר חס ושלום, וכן חוזר חלילה עד שהרבה נפלו על־ידי־זה לגמרי. ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא הקדוש־ברוך־הוא עוזרו וכו’, כי עקר התגברותו הוא להחליש לב האדם בתחבולותיו, ואלמלא הקדוש־ברוך־הוא עוזרו בכל יום לחזק לבנו בכמה מיני התחזקות שחזקו אותנו הצדיקי אמת בתורתם ושיחתם הנפלאות והנוראות והעמקות מאד מאד, כבר היה מה שהיה חס ושלום. ועל־כן עקר הסלם לעלות מדרגא לדרגא בעבודת השם הוא רק על־ידי התחזקות ועזות דקדשה כנ”ל: הלכות מעקה ושמירת נפש הלכה ד, אות ב ג.