# קלב

> מקור: https://rabenu.app/books/meshivatnefesh/140/1102/132/

כשרוצה האדם לכנס אל הקדשה, אזי מתגברין ומתפשטין כנגדו הסטרא אחרא שהם היכלי התמורות מאד, וכל מה שהוא סמוך יותר לפתח הקדשה, מתגברין ומתפשטין כנגדו מאד מאד, עד שיש הרבה שכבר היו אצל הפתח וחזרו רחמנא לצלן, מחמת שלא ידעו שכבר הם אצל הפתח, או מחמת שמשתטחין כנגדו מאד מאד עד שקשה לו לשברם. אבל האיש הכשר באמת, הוא יושב וממתין ומתעכב ימים הרבה אצל פתח הקדשה, ואף־על־פי שבתוך זמן זה שהוא מתעכב אצל הפתח, ומקוה ומיחל להכנס לפנים מתגבר עליו חמימות היצר הרע מאד, אף־על־פי־כן הוא עושה את שלו, ויושב וממתין אצל פתח הקדשה, ואינו רוצה לשוב לאחוריו בשום אפן.

וזה בחינת: “והוא ישב פתח האהל”, ישיבה מלשון עכבה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, וכחם היום מרמז על התגברות חמימות היצר הרע, אף־על־פי־כן הוא אינו רוצה להטעות את עצמו, וחושב על תכליתו הנצחי באמת, ואינו שב לאחור בשום אפן, יהיה איך שיהיה, רק הוא יושב וממתין ומתעכב אצל פתח הקדשה ימים רבים כמה שיהיה. ואף־על־פי שאין מניחין אותו להכנס לתוך הפתח, וחם היום שהוא חמימות היצר הרע לוהט אותו מאד, אף־על־פי־כן הוא אינו מניח את מקומו, ויושב ומתעכב אצל פתח האהל של הצדיקים והכשרים, עד ירחם מן השמים. וזהו גם כן בחינת: “יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל”, כמבאר בפנים: שם, אות הנ”ל.