# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/meshivatnefesh/140/1102/14/

כל מי שרוצה לחוס על עצמו ולחשב על תכליתו הנצחי, כל תקנתו, שאיך שהוא איך שהוא, יהיה בעיני עצמו בכל יום ויום כבריה חדשה ממש, כי באמת נעשה האדם כבריה חדשה בכל יום, שבשביל זה מברכין כל ברכות השחר כמבאר בשלחן ערוך, ועל־כן איך שהוא צריך שתהיה העבודה שעוסק בכל יום חדשה אצלו לגמרי, כי כל אחד מישראל עושה כמה מצוות בכל יום ציצית ותפלין וכיוצא, אך העקר שיראה לישב דעתו בכל יום שזה היום שעומד בו עדין לא היה בעולם, וכן לא יהיה עוד היום הזה בעולם, והעבודה להשם יתברך שצריכין בזה היום היא חדשה לגמרי, ורק עליך נפל חובת היום, על זה האדם שעומד באותו הדור באותו היום, הוא דיקא צריך לעסק בעבודה זאת ולא מלאך ולא שרף, ואפלו נשמות הצדיקים שבגן עדן עליון אינם יכולים להשלים העבודה הזאת, רק “חי חי הוא יודוך כמוני היום” (ישעיהו לח, יט) - כמוני היום דיקא, הינו כמו שאני היום באיזה מדרגה פחותה שהיא אף־על־פי־כן מאחר שאני חי אני צריך להודות לך דיקא. אדרבא, כל מה שיודע בנפשו שהוא גרוע ומקלקל ביותר, על־ידו דיקא יתגדל ויתקדש שמו הגדול ביותר כשיתקרב אליו יתברך, בבחינת: כד אתי יתרו ואמר וכו’ כדין אסתלק ואתיקר שמה דקדשא בריך הוא וכו’ [כאשר בא יתרו וכו’, אז התעלה והתכבד שמו של הקדוש־ברוך־הוא וכו’], כי עקר גדלת השם יתברך הוא דיקא כשהרחוקים מתקרבים אליו יתברך.

ועקר העצה לקיום התורה הוא להתחיל בכל פעם מחדש כנ”ל, ואפלו אם אין יכולין לעשות כלום מגדל התגרות והתגברות הגלות בגוף ונפש וממון, אף־על־פי־כן יתחיל בכל פעם להכין ולהזמין את עצמו מחדש לעבודתו יתברך, שזה בחינת “אהיה” דא אנא זמין למהוי (עיין לקו”מ סימן ו’). ולפעמים צריכין להתחיל ביום אחד כמה וכמה התחלות חדשות, מכל שכן בכל שבוע וכו’. עד שאחר־כך מצטרפין כל ההתחלות הנ”ל ובאין לעזרתו, כי לית רעותא טבא דאתאביד [אין רצון טוב שנאבד]. ועל־ידי־זה זוכה אחר־כך להתחיל ולגמר עבודתו בשלמות כראוי. והעקר שצריך האדם לסלק מדעתו בכל יום ובכל פעם כל מה שעבר עליו עד אותו היום ואותה השעה, וכל ההתחלות מכל העבודות שהתחיל לעבד השם יתברך עד עתה לא יעלה אצלו בחשבון כלל, רק כאלו לא התחיל עדין מעולם כלל.

כי עקר הירידות והנפילות של כל אחד, הוא מחמת שנדמה לו בדעתו שכבר התחיל קצת בעבודת ה’ ונפל מזה, ואחר־כך התחזק להתחיל עוד ונפל עוד הפעם, וכן הרבה פעמים, ועל־כן מתיאש את עצמו לגמרי חס ושלום, ומתרשל בעבודתו מלהתחיל עוד הפעם. על־כן עקר העצה לשכח בכל פעם כל מה שעבר עליו, אף־על־פי שכבר התחיל אלפים ורבבות פעמים אין מספר, רק עתה יתחיל מחדש לגמרי להכין ולהזמין את עצמו לעבודתו יתברך בכל מה שיוכל, אם לצעק אל השם מעמק הלב כמו שצריך עתה באותה שעה, אם להתחיל ללמד ולהתפלל ולעשות מצוות, אם לשמח את עצמו במה שלא עשני גוי וכו’, וכן בכל מיני עצות לעבודתו יתברך, עד שעל־ידי־זה ישאר קים בקיום התורה תמיד.

כי באמת אפלו מי שחטא כל ימיו ושב באחרונה מוחלין לו הכל כמאמר רבותינו זכרונם לברכה, מכל שכן מי שכבר התחיל כמה פעמים לשוב אליו יתברך. ועקר הנפילות וחלישות הדעת מזה שראו שכבר נסו את עצמם והתחילו כמה פעמים ונפלו, הוא רק מעשה בעל־דבר שרוצה להסיתם על־ידי־זה, ולערבב דעתם ליאש את עצמם חס ושלום. על־כן צריכין להזהר מאד לילך בדרך הנ”ל, להתחיל מחדש באיזו בחינה שהיא, וישכח מדעתו לגמרי כל מה שעבר עליו, וכל ההתחלות שהתחיל עד עתה לא יעלה לו מן החשבון כלל, רק עתה צריך להתחיל מחדש לגמרי וכן לעולם, עד שיזכה לתשובה שלמה ולהתחיל ולגמר בשלמות כראוי. וכשזוכה להתחזק בכל הנ”ל, אזי זוכה על־ידי־זה לדברים גבוהים ועליונים מאד. כי נמשך הארה משלש פעמים שם אהיה ופעם אחת שם הויה שהודיע השם יתברך למשה רבנו עליו השלום, בעת ששאל אותו “ואמרו לי מה שמו” וכו’. וכן זוכה על־ידי־זה להשיר והנגון שיתער לעתיד שהוא פשוט, כפול, משלש, מרבע, ונארג על שם הוי”ה ברבוע שהוא י’ י”ה יה”ו וכו’, כמבאר בפנים: הלכות קריאת התורה הלכה ו’.