# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/meshivatnefesh/140/1102/15/

כל אחד מישראל שרוצה לחוס על נפשו, ולצאת מזהמתו ולהתקרב לצדיקי אמת, וכונתו באמת לשוב להשם יתברך, צריך לידע, שבהכרח שיעברו עליו כמה וכמה משברים וגלי הים ובחינות ונסיונות וצרופים, ואם לא יניח את מקומו בכל מה שיעבר עליו, בודאי יזכה לאחרית טוב לנצח. ולכל זה מקבלין כח רק מהצדיק האמת בחינת משה, שהוא עושה כמה תחבולות בחכמה נפלאה, כדי להחיות ולקים את כל הנפשות החפצים להתקרב להשם יתברך. שזה בחינת מה שהצדיק מבטל את עצמו לפעמים מהשגתו ומדבקותו, בכדי להחיות ולחזק את כל האנשים הפשוטים הבטלים מן התורה, וכן את הלומדים בשעה שצריכין לבטל את עצמם. כי בהכרח צריכין לבטל את עצמם לפעמים, כי העבודה צריכה להיות בבחינת רצוא ושוב עיל ונפיק, שזה בחינת כל העליות וירידות שצריכין לעבר על כל אחד. וזה בחינת ההפסקות שבין פרשה לפרשה שבתורה, שזה בחינת הבטול שמבטל עצמו הצדיק בכל פעם ומפסיק עצמו מעבודתו, בכדי להחיות ולחזק את כל בחינת הבטלים הנ”ל. וזה מרמז בדברי רבותינו זכרונם לברכה, מה היו הפסקות משמשות, לתן רוח למשה וכו’ קל וחמר להדיוט הלמד מן ההדיוט וכו’. כי עקר כח ההדיוטות לחזק את עצמם בעת בטולם וירידתן, הוא רק על־ידי הפסקות הנ”ל. ועל־ידי שמחזקין את עצמם בכל מה שעובר עליהם, על־ידי זה מבררין בחינת עץ הדעת טוב ורע, שמשם כל הנסיונות של האדם. ועל־ידי זה זוכין לתקון הדעת, ועל־ידי זה ממילא נתתקנין כל השלשה מחין וזוכין לאמונת חדוש העולם הזה, וחדוש העולם שלעתיד: שם, ל”ח.