# טז

> מקור: https://rabenu.app/books/meshivatnefesh/140/1102/16/

כמו שהשם יתברך מניח כל העליונים ומלאכים ושרפים וכו’, ורוצה דיקא בעבודת בני אדם הגשמיים, כן כל מה שהמדרגה נמוכה ופחותה ביותר, כשמתעוררים משם באיזה התעוררות כל שהוא, נעשה מזה שעשועים נפלאים למעלה בבחינת: כד אתי יתרו וכו’ כדין אסתלק ואתיקר שמא דקדשא בריך הוא וכו’ [כאשר בא יתרו וכו’, אז התעלה והתכבד שמו של הקדוש־ברוך־הוא וכו’]. ועל־כן על־ידי שהצדיק הגדול מעלה נפשות הפגומות מאד על־ידי זה דיקא נעשה יחוד נפלא, וזה סוד נשיכת הנחש לאילה המבאר בזהר הקדוש בסוד קריעת ים־סוף. ועקר היחוד נעשה על־ידי שממשיך הצדיק הארה על הנפשות הנ”ל מבחינת עתיק, שזה בחינת מה שכתוב שם: “מה תצעק אלי” בעתיקא תליא מלתא. כי מחמת שהם חולי הנפש ופגומים ביותר, על־כן אי אפשר להושיעם כי אם הצדיק הגדול ביותר שיכול להאיר בהם מבחינה גבוה מאד שהוא אוריתא דעתיקא: הלכות נטילת ידים לסעודה הלכה ו’ אות מ’.