# יז

> מקור: https://rabenu.app/books/meshivatnefesh/140/1102/17/

התורה והמצוות הם רחבים מאד בלי קץ ותכלית (כמו שכתוב: “לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד”) ואי אפשר להשיגם, ועל־ידי־זה עקר ההתגברות וההתחזקות על־ידי שיודעים שאין יודעים כלל. כי עקר ההתחזקות על־ידי שמאמינים בהדעת הקדושה שמאיר לנו הצדיק האמת שמלא כל הארץ כבודו וכו’, אבל תכף כשבאין עליו קשיות, ואפלו כשקשה לו על עצמו על שאף־על־פי־כן הוא פגום ומגשם כל כך ורחוק כל כך מקדשת התורה, אזי תכף צריך לברח מכל אלו הקשיות, כי אם ירצה לתרץ הקשיות, אזי יכנס בקשיות ונפילות עמקות עוד יותר. על־כן צריך לשתק במחשבתו ולקים סיג לחכמה שתיקה, רק להתגבר בכל עז לחטף איזה נקדות טובות כל מה שיוכל תורה ומצוות, ובפרט תפלה ותחנונים ושיחה לפני קונו, ולבלי להסתכל על כל מה שעובר עליו. כי צריכין להיות עקשן גדול בעבודת השם, כי באמת אין יודעין כלל, רק לקים כמו שצונו רבנו זכרונו לברכה, לבלי ליאש את עצמו בשום אפן, כי אין שום יאוש בעולם כלל. רק לכסף ולהשתוקק ולצפות בכל עת לישועת השם, כי לגדלתו יתברך אין חקר כמבאר מזה עוד הרבה במקומות אחרים: שם, ס.