# יח

> מקור: https://rabenu.app/books/meshivatnefesh/140/1102/18/

לפעמים נדמה להאדם השומע או מעין בספרים, ורואה ההתחזקות שחזקו אותנו הצדיקים האמתיים ותלמידיהם הבאים אחריהם, והודיעו לנו שאין שום יאוש בעולם, ואפלו אם נפל כמו שנפל רחמנא לצלן, אף־על־פי־כן השם אתו ועמו ואצלו וסמוך לו, כי “מלא כל הארץ כבודו”, וגם משם מצפה השם יתברך לתשובתו באיזה מדרגה שהוא. אך מחמת חלישות הדעת שיש לו ממעשיו שאינם טובים, כי ידע אינש בנפשה [האדם יודע חסרונותיו], ונדמה לו שהוא גרוע מן הכל ולא עליו נאמר דברים הללו, הגם כי הצדיקים בארו בפרוש שהם מדברים אפלו עם הגרוע שבגרועים, אף־על־פי־כן נדמה לו כאלו הם רוצים רק לפתות אותו ולהסיתו ולכנס עמו בדרך פשר בעלמא, כדי שלא יפל עוד יותר ויהיה גרוע עוד ביותר רחמנא לצלן, אבל ה’אמת’ הוא יודע בנפשו פחיתותו ושפלותו, ושהשם יתברך רחוק ממנו מאד וכבר אבדה תקותו חס ושלום, וכיוצא בחלישות ונפילות כאלו שרוצה הבעל דבר להסיתו ולהדיחו מדרך האמת. אבל אותם שזכו להכלל בתוך הקבוץ הקדוש האוחזין עצמן בהצדיק האמת, הם מאמינים באמת ובאמונה שלמה, כי כל דברי הצדיק והתחזקותו אינם בדרך פשר ופתוי והסתה חס ושלום, רק כך הוא האמת לאמתו. כי בגדל השגתם העצומה השיגו האמת, כי רבים רחמיו וחסדיו יתברך עד אין חקר, וחושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, אפלו מי שכבר נדח לגמרי חס ושלום. וכל הדבורים שהצדיקים מחזקים אותנו ומנחמים אותנו ומעוררים ומקיצים אותנו, לידע כי עדין השם אתנו ובמקומינו ממש כי “מלא כל הארץ כבודו”, לא מלבם הוציאו דברים אלה, רק הם דברי ה’ ממש, והוא יתברך בעצמו הודיע לנו הדבורים הקדושים הללו על־ידי הצדיקים ותלמידיהם הקדושים שנשארו אחר הסתלקותם, לידע כי עדין השם יתברך עמנו בכל דור ודור ולא יעזב אותנו לעולם, עד יכונן וישים את ירושלים תהלה בארץ. ולעתיד לבוא יזכו לראות זאת בעיניהם ממש, בבחינת: “ונגלה כבוד השם וראו וכו’ כי פי השם דבר”: שם, אות פ”ב מובן.