# כה

> מקור: https://rabenu.app/books/meshivatnefesh/140/1102/25/

מה שאנו רואים כמה אנשים שהם רשעים גדולים כמה שנים, ועוברים עברות גדולות וחמורות רחמנא לצלן, ואחר־כך נתעוררים בתשובה ונעשים בעלי תשובה גמורים, כמובא כמה מעשיות כאלה בגמרא ומדרשים ושאר ספרים הקדושים, וכמעשה דרבי אלעזר בן דורדיא וכיוצא באלה מעשיות הרבה מאד בכל דור ודור. ולכאורה תמוה הדבר, הלא עברה גוררת עברה וכל מה שעובר עברה יותר, הוא נופל ביד הסטרא אחרא ביותר, ומאין בא שלבסוף יתגבר נגד הסטרא אחרא ויחזר בתשובה. אך הענין הוא, כי באמת בכל אחד מישראל יש נשמה יקרה שיש לה כח גדול לעמד נגד היצר הרע וחילותיו, כי אם לא היה לו כח לעמד נגד היצר הרע, לא היה הקדוש־ברוך־הוא נותן לו יצר הרע כזה, כי אין הקדוש־ברוך־הוא בא בטרוניא עם בריותיו, ואין השם יתברך נותן שום מניעות לאדם מה שלא יוכל לעמד בהם. אך עקר כל החטאים וכל התאוות שהאדם נלכד בהם, והעקר תאות נאוף רחמנא לצלן, שהוא עקר היצר הרע כמאמר רבותינו זכרונם לברכה, העקר הוא מחמת שטות שאינו יודע מכחו, וזה עקר בחינת מחין דקטנות, שעל־ידי־זה נופל לתאות נאוף, שהוא כלל כל החטאים רחמנא לצלן, דהינו שנקטן מחו ונחלש דעתו עד שאינו יודע מכחו, ונדמה לו שאי אפשר לו לעמד כנגד תאוה זאת, כי עקר הגבורה הוא בלב, ומי שלבו חזק יוכל להתגבר עצמו נגד כל התאוות שבעולם, כמו שראינו כמה צדיקים וכשרים שעמדו בנסיונות גדולות, וכל זה על־ידי חכמתם ודעתם, שזה עקר הכח של איש הישראלי, כמו שכתוב: “החכמה תעז לחכם” וכו’. ועל־כן ח’כ’מ’ה אותיות כ”ח מ”ה, כי המחין הם מחצות פרוסות בפני תאות נאוף, רק שהעקר שיאמין בכחו וידע באמונה שלמה שיש בכח שכלו ומחו לעמד נגד כל התאוות, אפלו נגד תאות נאוף.

כי המח והשכל הוא הנשמה, והנשמה של איש הישראלי אפלו של הפחות שבפחותים, בודאי היא יכולה לעמד נגד כל העולם עם כל התאוות, כי אין זה דרך הענוה להקטין כחו ולומר שאין לו נשמה גבוהה כמו הצדיקים והכשרים, כאלו אין בידו כלל להיות איש כשר וצדיק, כי ענוה כזו אסורה והיא ענוה פסולה ואין זה ענוה כלל, רק מחין דקטנות, שצריכין להתרחק מזה מאד, כי על־ידי־זה נופלין לכל התאוות והעקר לתאות נאוף כנ”ל. רק אדרבה, צריך כל אחד לומר לדעתו שיש לו נשמה גבוהה מאד. כי הנשמה של הפחות שבפחותים שבישראל גם כן גבוהה וקדושה מאד מאד, וצריך לומר בדעתו, שאין נאה לו להיות כרוך אחר תאוות חס ושלום, מכל שכן לעבר איזה עברה חס ושלום, כמו שכתוב: “ויגבה לבו בדרכי ה’” שצריכין להגביה לבו בדרכי ה’ ולידע, כי כל אחד מישראל בשרשו רחוק מעברות מאד מאד, וכל אחד מישראל הוא בעל כח גדול לעמד נגד כל העולם עם כל התאוות, רק העקר שיזכה לידע מכחו כנ”ל.

ומחמת שהסטרא אחרא אורבת מאד על האדם, וכל מה שהאדם עובר עברה יותר יונקת ממנו הסטרא אחרא יותר ובולעת אותו יותר רחמנא לצלן. ועל־כן לפעמים הסטרא אחרא בולעת את האדם כל כך, עד שמגעת לעצם פנימיות קדשת יהדותו, והיא מתחזקת ומתגברת לבלע גם נקדה זאת גם כן, ומביאה אותו לידי עברה גדולה חס ושלום, כדי לבלע אותו לגמרי חס ושלום. אבל תכף כשהוא רוצה לבלע את עצם פנימיות קדשת יהדותו, אזי זאת הנקדה עומדת להסטרא אחרא בבית הבליעה שלה, כי זאת הנקדה של הפנימיות קדשתו הוא בעל כח גדול מאד, ועל־כן אי אפשר להסטרא אחרא לבלע אותה בשום אפן, ולא די שאינה יכולה לבלע אותה, אף גם זאת הנקדה טובה עומדת להסטרא אחרא בבית הבליעה שלה, עד שהיא מכרחת לתן הקאות להקיא ולהוציא כל הקדשות שבלעה מזאת הנשמה. ומזה בא מה שלפעמים האדם נתעורר בתשובה אחר כמה עברות, הינו כנ”ל, כי לפעמים עברה מביאה את האדם לתשובה, הינו על־ידי שנלכד באיזה עברה גדולה, רחמנא לצלן, על־ידי־זה נתמרמר לבו ונתעורר בתשובה, עד שנעשה בעל תשובה גמור, וכל זה מחמת התגברות הנקדה שלו שהיא באמת בעל כח גדול, וכשהיא רואה שהסטרא אחרא רוצה לבלע אותה לגמרי חס ושלום, אזי מתגברת כנגדה עד שמכרחת לתן הקאות ולהחזיר הקדשות שבלעה ממנו.

אך בודאי אין שום אדם יכול לסמך על זה חס ושלום, כי ‘האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה’, כי לפעמים מתגברת הסטרא אחרא כל כך, עד שבולעת אותו באמת לגמרי, כמו שמצינו כמה וכמה רשעים שלא שבו בתשובה גם לבסוף ונכרתו ונאבדו לגמרי רחמנא לצלן, כי זה סתרי דרכי הבחירה שאין שום אדם יכול לעמד עליהם. ובודאי צריכין להיות בורח מן העברה בתכלית הבריחה, אך אחרי שכבר עבר מה שעבר חס ושלום, צריך לידע ולהאמין שאין שום יאוש בעולם כלל, ואפלו אם כבר רצה להתגבר אלפים פעמים להיות איש כשר ולא עלתה בידו ונפל למה שנפל, ואפלו אם נפל לעברות גמורות וחמורות חס ושלום, אף־על־פי־כן עדין יש לו תקוה כל עוד נשמתו בו. והעקר הוא אמונה שיהיה לו אמונה שלמה בהשם יתברך וישתדל בכל עז להתקרב לצדיק אמתי, וישפך שיחו לפני השם יתברך, שיגלה לו הצדיק האמת כדי שיזכה על־ידו לאמונה שלמה, ואז בודאי יש לו תקוה לעולם יהיה איך שיהיה, כי עקר הכח לעמד כנגד היצר הרע הוא על־ידי אמונה שהוא כלל ועקר כל התורה כלה: ברכות הריח הלכה ד. אות א, ב; ועין בלקוטי עצות גלות וגאלה, ו; צדיק, נ”ט.