# כו

> מקור: https://rabenu.app/books/meshivatnefesh/140/1102/26/

אפלו כשהאדם בגלות בגשמיות וברוחניות, אפלו אם נפל חס ושלום עד אין תכלית, גם שם השם יתברך מצמצם את עצמו ומסתיר את עצמו בדרכי נפלאותיו העצומים, ומזכיר אותו בכל פעם בכמה וכמה רמזים שונים בכל יום ובכל מקום כדי שישוב אליו. ואזי נתהפך הכל לטובה, שדיקא על־ידי התגברות הרע עין והבעל דבר והסטרא אחרא, שעל־ידי־זה נתמעט ונתצמצם האור מאד, על־ידי־זה דיקא הגיע טובה גדולה שיכולין הצדיקים הגדולים להגביה ולהעלות גם הנופלים והירודים מאד מאד. כי על־ידי שנסתר האור כל כך על־ידי רבוי הצמצומים, עד שהיה קשה להשיג ולהבין הרמזים, והצדיקים ברבוי יגיעתם במסירת נפש זכו להשיג האור מתוך תקף ההסתרות, על־ידי־זה זכו להשגות גדולות, עד שבעצם חכמתם הם מלבישים לנו האור בצמצומים נפלאים, באפן שגם כל אחד במקומו יוכל להגיע לו הרמזים ועצות והתעוררות בכל מקום שהוא, לאחז את עצמו בהשם יתברך תמיד. כי ההעלם הוא בשביל הגלוי כמובא בכתבי האר”י זכרונו לברכה, הינו כל מה שמעלימין ומצמצמין האור בצמצומים רבים יותר, הכל נתהפך לטובה על־ידי גדולי הצדיקים, כי דיקא על־ידי־זה הם מגלין ומאירין לישראל אור השם יתברך, שנוכל לידע ולזכר אותו יתברך בכל מקום שהוא. וזה בחינת ‘אין מעוט אחר מעוט אלא לרבות’, שכל מה שממעטין ומצמצמין האור במעוט אחר מעוט, הכל הוא רק בשביל לרבות האור להגדילו ולהאירו בלב ישראל על־ידי זה דיקא: הלכות ברכת הראיה הלכה ה’ אות עז.