# ל

> מקור: https://rabenu.app/books/meshivatnefesh/140/1102/30/

מבאר בכתבי האר”י זכרונו לברכה, שתחלת הבריאה היא על־ידי כמה צמצומים, שכביכול המשיך האור באיזה בחינה ואחר־כך העלימו, וכן כמה וכמה פעמים בכמה דרכים, ועל־ידי־זה דיקא נתהוו הכלים שיוכלו לקבל האור. וכל זה הוא סוד מיתת המלכים ותקונם, שדיקא על־ידי השבירה והמיתה נמשך אחר־כך עולם התקון בתוספות אור נפלא יותר כמובן בכתבים. אבל עקר הכל היה תלוי בהאדם הבעל בחירה, כי הוא היה צריך לתקן הכל על־ידי אתערותא דלתתא [התעוררות מלמטה], ועל־כן עתה גם כן העקר תלוי בתשובה של האדם. כי בהכרח שיהיה על־כל־פנים איזה התעוררות בעלמא שהוא בחינת אתערותא דלתתא, ועל־כן אין לך דבר שעומד בפני התשובה ו’עד יום מותו תחכה לו’ וכו’. כי אפלו אם חטא כמו שחטא אלפים פעמים, עם כל זה בכל פעם שמתעורר באיזה התעוררות לשוב אל השם אין שום התעוררות נאבד, כמו שכתוב בזהר הקדוש: ‘לית רעותא טבא דאתאביד’ [אין רצון טוב שנאבד], כי על־ידי התשובה נתהפכין העוונות לזכיות, כי נעשה תקון על־ידי הקלקולים, כי כל מה שקלקל והמשיך האור למקום שהמשיך שזה עקר הקלקול, אבל אחר־כך כשנתעורר בתשובה הוא מקים הכל, ואזי נעשה על־ידי־זה דיקא כלים חדשים ונמשך לתוכן אור חדש ונפלא.

כי על־ידי שהמשיך האור למקומות גסים וכו’ על־ידי־זה נתעבו הכלים, ויכולים אחר־כך לזככן, עד שיתהפך הכל לטובה, שדיקא על־ידי־זה יתהוו כלים נפלאים לקבל האור חדש שלא היו יכולים לקבל מקדם, כי לא היה אפשר להתהוות הכלים כי־אם על־ידי־זה, שזהו בחינת ירידה תכלית העליה, עוונות נתהפכין לזכיות, התרחקות תכלית התקרבות. שכל זה הוא בחינת תקון מיתת המלכים, שדיקא על־ידי מיתתם ושבירתם נמשך ‘אור מ”ה החדש’ הגדול ביותר כמובן בכתבים. אבל כל זה לאו כל אדם זוכה כי אם בכח הצדיקים הגדולים שיודעים סוד זה לעמקו, שהם יכולים לעורר בני אדם לתשובה ולחזק את כל אחד ולהעלות כל מיני התעוררות בעלמא כל נקדה ונקדה טובה, ולתקן על־ידי־זה כלים נפלאים באפן שיתתקן כל אחד ביתר שאת.

על־כן צריכין לחפש מאד אחר צדיק כזה שיוכל לעסק בתקונו, והחפוש והבקשה בעצמה היא טובה גדולה מאד לנצח, אפלו אם קלקל כמו שקלקל. כי הצדיקים הגדולים זכו למה שזכו על־ידי אתערותא דלתתא שלהם בתכלית תכלית השלמות. ועל־כן עשו כלים נפלאים ונוראים מאד שיכולים לתקן כל הקלקולים שבעולם רחמנא לצלן, רק אף־על־פי־כן צריכין על־כל־פנים איזה התעוררות בעלמא של האדם בעצמו, כי בלי שום התעוררות כלל אי אפשר לתקנו כראוי. ויזהר בנפשו על־כל־פנים שלא יהיה לץ וחולק חס ושלום על הצדיק העוסק בתקונו. וזה בחינת מעלת התשובה שהפליגו בה רבותינו זכרונם לברכה מאד; “שבמקום שבעלי תשובה עומדים” וכו’. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה: ‘שמגעת עד כסא הכבוד’, כי דיקא מחמת שירד למקומות נמוכים ומגשמים כאלה והתגבר בכח הצדיק לעלות משם, על־ידי־זה דיקא נעשים כלים נפלאים לקבל האור הנפלא, מה שאין צדיקים גמורים יכולים לקבל אור כזה מחמת שאין להם כלים כאלו. וכל זה אי אפשר לזכות כי אם בכח הצדיקים הגדולים שהם עקר הבעלי תשובה, כי הם הבעלים של תשובה, וכל מי שחס על חייו ורוצה לשוב בתשובה, צריך לקבל מהם.

כי הם אף־על־פי שלא טעמו טעם חטא מעולם, אף־על־פי־כן הם עושים תשובה בכל פעם על השגתם הראשונה, וגם הם יורדים למקומות נמוכים מאד בכונה בשביל להעלות הנפשות משם ולהחזירם בתשובה, שזה בחינת: ‘ואני ידי מלכלכות בדם ובשפיר’ וכו’ כדי לטהר’ וכו’. ובכח אלו הצדיקים יש תקוה לכל מי שיאחז בהם, שיעלה מעמק ירידתו לעליה גדולה, ושיהיו נעשים על־ידי־זה דיקא כלים נפלאים לקבל אור האין סוף כראוי. רק העקר שישמע לדבריהם וילך בדרכיהם מעתה על־כל־פנים, ויסלק חכמתו כאלו אין לו שום שכל, רק יבטל דעתו לגמרי נגדם ואז יזכה בודאי לאחרית טוב כנ”ל: שם, הלכה ז’ אות ל”ב נ”ב.