# לב

> מקור: https://rabenu.app/books/meshivatnefesh/140/1102/32/

יעקב אבינו עליו השלום, כשפגע במקום ההוא (בראשית כ”ו, יא) שהוא מקום הבית־המקדש (רשי שם), זכה שם להשיג בשלמות ענין עצם נפלאות ומעלת האתערותא דלתתא [התעוררות מלמטה] כל שהוא, ואיך שעל־ידי־זה דיקא נמשך מלמעלה הארה גדולה מבחינת אתערותא דלעלא [התעוררות מלמעלה], ואיך שהאתערותא דלתתא והאתערותא דלעלא נכללין יחד שזה בחינת כלליות כל היחודים, שנעשין על־ידי עבודות ישראל. ועקר התקונים ויחודים אלו נעשין בשלמות בבית־המקדש כמבאר כל זה בפנים היטב, ואז: “וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה’ במקום הזה ואנכי לא ידעתי” (בראשית כ”ח, ט”ז). ובזה תקן להכניס בלב כל הנפשות לדורות עד היום הזה, שאפלו הנפשות הנפולין מאד שסוברים שבמקומם אין נמצא שם השם יתברך חס ושלום, ושכל בחינת התעוררות דקדשה שלהם אינו נחשב לכלום, ידעו הם גם כן ויאמינו באמונה שלמה שגם במקומם יש השם יתברך בכל מקום שבעולם. כי באמת יש השם במקום הזה גם כן כי “מלא כל הארץ כבודו” (ישעיהו ו, ג), רק שאינו יודע מגדל ההעלמה בבחינת: “ואנכי לא ידעתי”, אבל אם יתעורר באיזה בחינת אתערותא דלתתא יזכה למוצאו. והעקר בכח קדשת הבית־המקדש ששם שרשי כל הנפשות ובו תלוי תקון כל הנפשות וכל העולמות, ובכח קדשת הצדיקי אמת העוסקים בכל דור בבנינו, ומשם נמשך בחינת התעוררות התשובה לכל ישראל. אך אף־על־פי־כן צריכין איזה התעוררות מלמטה גם כן: שם, פ”ד פ”ה.