# לג

> מקור: https://rabenu.app/books/meshivatnefesh/140/1102/33/

‘כל ההתחלות קשות’ כמאמר רבותינו זכרונם לברכה, בפרט בענין התשובה. כי אי אפשר להתעורר באמת לתשובה, כי אם על־ידי שיתנוצץ לו אור השם יתברך כדי שיתעורר לשוב. אך אי אפשר להזריח לו מאורו יתברך כי אם כשישוב בתשובה, כי: “וכל זר לא יאכל קדש” (ויקרא כ”ב, י), ואם כן מהיכן ההתחלה. ולפעמים כשהשם יתברך מרחם עליו ומזריח לו אורו יתברך לתוך עמק החשכות שלו ונפילתו הגדולה כדי לעוררו בתשובה, אך הוא אינו יכול לקבל האור הזה, כי לפי עצם שבירתו לשברי שברים על־ידי מעשיו הרעים הכל הוא אצלו בחינת רבוי אור, ומזה בא שלפעמים מתעורר האדם בתשובה על איזה זמן ואחר־כך נופל מזה, וכן מזדמן כמה פעמים. וכל זה מחמת שלא תקן עדין את כליו שיוכל לקבל ההתעוררות כראוי, וזה בפרט.

אך בכלל ישראל יש גם־כן בחינה זו שזה בחינת כל הגליות והגאלות וחזרו וגלו, וכן כמה פעמים. אך אף־על־פי־כן: “ימין השם רוממה” (תהלים קי”ח, ט”ז) ולעולם ידו על העליונה, כי אף־על־פי־כן מכל בחינת גאלה ומכל פעם שהיו ישראל בארץ ישראל נעשו תקונים נפלאים הרבה. ואף־על־פי שאחר־כך נתגרה הבעל דבר וחזרו וקלקלו, אף־על־פי־כן נשארו רשימות הרבה מהתקונים הנ”ל, עד שבהכח הזה אנו חיים בגלות, ויש לנו כח לקבל איזה התנוצצות מידיעת אלקותו יתברך ואמונתו הקדושה. וכמו־כן ממש הוא בכל זמן ובכל אדם בפרט, שאף־על־פי שמתחיל פעמים אין מספר בעבודת השם יתברך ונופל מזה בכל פעם, אפלו אם הנפילה גדולה מאד רחמנא לצלן, אפלו מי שנופל חס ושלום לעברות ממש רחמנא לצלן, אף־על־פי־כן כל מה שהתחיל איזה התחלה טובה בכל פעם אינו נאבד לעולם.

כי אף־על־פי שבשעת הנפילה נתקלקל הכל, אף־על־פי־כן נשאר רשימה טובה מכל עבודה ועבודה ומכל התחלה והתחלה. ואלו הרשימות הם תקונים נפלאים והם נצרכים ומכרחים מאד אל בנין הקדשה שצריכין להקים. כי אנחנו צריכים עכשו שיבא משיח צדקנו ויגאלנו גאלת עולם, וצריכין להקים בנין הקדשה בנין שלם בדרך נפלא שלא יהרס לעולם, וצריכין לאסף כל נדחי ישראל ולקבצם יחד בקדשה שנית, ולא ישאר שום ניצוץ ונשמה נדח בחוץ, כי הוא יתברך חושב מחשבות ברחמיו לבל ידח ממנו נדח. ועל־כן צריכין לבנין זה כלים רבים לאין מספר וצריכין לזה כלי אמנות הרבה בלי שעור. על־כן כל מה שאחד מישראל עושה עכשו איזה דבר שבקדשה הן למוד התורה ותפלה וצדקה ושאר מצוות - הכל הוא יקר מאד בעיני השם יתברך, והוא נצרך מאד להצדיק האמת העוסק בתקון כל הנשמות ותקון כל העולמות, ולבנין הקדשה שהוא עוסק לבנות. ועל־כן אף־על־פי שזה האדם שעשה הדבר שבקדשה או עסק כבר קצת בעבודת השם ימים או שנים ונפל אחר־כך, אפלו אם נפילתו גדולה מאד רחמנא לצלן, ואפלו אם חזר ונתעורר לעבודת השם וחזר ונפל, וכן היה כמה פעמים אין מספר, יהיה איך שיהיה, אף־על־פי־כן תדע ותאמין באמונה שלמה, שאין שום דבר ולא שום עבודה קלה נאבד לעולם, ואפלו התעוררות בעלמא ומחשבה טובה אינו נאבד לעולם וכמובא בזהר הקדוש, ‘לית רעותא טבא דאתאביד’ [אין רצון טוב שנאבד], כי תכף כשנתעורר באיזה התעוררות בעלמא ומכל שכן כשעושה איזה עבדא דקדשה, אזי תכף חוטף אותו הצדיק האמת שבכל דור העוסק בתקון נפשות ישראל ומכניס אותו למקום שמכניס, לצרך הבנין הנפלא והנורא שהוא עוסק לבנות להכניס לשם כל הנדחים שבעולם ולא ישאר אחד מהם בחוץ.

כי כשמקרב האדם את עצמו אל הקדשה אפלו רק בבחינת שכנות כמו שכן שדר אצל בעל־הבית רק לפי שעה, אף־על־פי־כן גם על־ידי־זה נתוספים הבתים הקדושים של התפלה ברבוי עצום בלי שעור וערך ומספר, ונעשין על־ידי־זה שעשועים גדולים למעלה בלי שעור אף־על־פי שאחר־כך נתרחק חס ושלום, כמו השכן שיוצא אחר־כך מבית הבעל הבית ונתרחק ממנו. וכמו שרואין בחוש, למשל כשיש תשעה אנשים אפלו אם כלם צדיקים גדולים, אף־על־פי־כן אין יכולין לומר דבר שבקדשה ברכו או קדיש וקדשה. וכשבא אצלם אדם אחד, אפלו פחות שבפחותים מן השוק מצרפין אותו למנין עשרה ונגמר על־ידו אמירת הדבר שבקדשה. אף־על־פי שתכף ומיד חלף הלך לו וחזר אל השוק, אף־על־פי־כן כמה שעשועים גרם להשם יתברך, כי כל הקדשה נגמר על־ידו. וכן אפלו אם היו שם כמה מנינים בלעדו, אף־על־פי־כן כל מה שנתוסף אליהם עוד נפש אחת מישראל נתוסף קדשתו וכבודו יתברך יותר ויותר, כי ברב עם הדרת מלך. אדרבא, כל מה שנתוסף נפש אחת אל קבוץ גדול דקדשה נעשה על־ידי־זה תקונים נפלאים ונוראים ביותר כמבאר בפנים.

נמצא שכל מה שהאדם עושה איזה עבדא בעלמא בעבודתו יתברך, אף־על־פי שאחר־כך נעשה עמו מה שנעשה חס ושלום, אף־על־פי־כן זאת העבדא אינה נאבדת לעולם וכבר נצטרפה אל הבנין הנפלא וגרמה תקון גדול לבנין הקדשה, ונתרבו כמה אלפים ורבי רבבות בתים על־ידה. ואם יחזק את עצמו כל פעם כל ימי חייו להתחיל בכל פעם מחדש בעבודתו יתברך, אפלו אם יעבר עליו מה שיעבר, אזי סוף כל סוף יתקבצו כל אלו התקונים שגרם בכל עבודה ובכל התחלה, וכלם יתקבצו לעזרתו לשוב להשם יתברך באמת, “ואם ראשיתו מצער - אחריתו ישגא מאד”, ואזי יראה מה שפעל על־ידי כל עבדא שבקדשה, כי אין שום דבר נאבד לעולם וכנ”ל: הלכות תפלת ערבית, הלכה ד’ אות לד.