# לד

> מקור: https://rabenu.app/books/meshivatnefesh/140/1102/34/

עקר ההתחזקות של כל אדם, כי איך שהוא צריך לחזק את עצמו לבל יפל יותר חס ושלום, ועקר ההתחזקות הוא על־ידי השם, הינו על־ידי שם ה’ ושם הצדיקים אמתיים אשר שמם נקרא עליו שזה בחינת שם ה’, כי שמו יתברך משתף בשמם, כי זה עקר ההתחזקות והשמחה מה שזכינו ‘שלא עשני גוי והבדילנו מן התועים’, ושם ישראל נקרא עלינו שזה בחינת שם ה’ כי שמו יתברך משתף בשמנו. וזה עקר תקותנו וישועתנו “כי לא יטש ה’ את עמו בעבור שמו הגדול” וזה עקר הבטחון שלנו כי בשם קדשו בטחנו. ובזה יכול לחזק את עצמו אפלו הקל שבקלים והגרוע שבגרועים אפלו פושעי ישראל, מאחר שעדין שם ישראל נקרא עליו צריך לחזק ולהחיות את עצמו בזה מאד. מכל־שכן מי שזכה להתקרב לצדיקי אמת - שבהם עקר הגדלת שם ה’, בודאי צריך לשמח מאד במה שזכה להיות שמם נקרא עליו.

כי באמת מאחר ששם ישראל שהוא שם ה’ נקרא עלינו אנו מחיבים לשמח כל ימינו לעולם, כי עדין יש לנו תקוה לכל הטובות ולכל הישועות ולמחילת עוונות שמהם עקר הדאגות והעצבות בבחינת: “אדאג מחטאתי”, כי תכף כשזוכרים בשם ה’ ומחיין את עצמם בזה מאד במה ששם ה’ ושם ישראל נקרא עליו, על־ידי־זה בעצמו זוכין למחילת עוונות כי משם נמשך מחילה וסליחה וכפרה לכל העוונות, כמו שנאמר: “וכפר על חטאתינו למען שמך”. כי כל הסליחות והכפרות נמשכין משלש־עשרה מדות של רחמים שכלם נמשכין משם ה’, בבחינת (שמות לג, יט): “אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם ה’ לפניך”, ועל־ידי־זה “וחנותי את אשר אחון” וכו’, ונאמר: “ויקרא בשם ה’ ויעבר ה’ על פניו ויקרא” וכו’, שנמשך על־ידי־זה כל התגלות השלש־עשרה מדות של רחמים שהוא רק למען שמו יתברך המשתף בשמנו: הלכות שבת הלכה ה’ אות טו.