# מ

> מקור: https://rabenu.app/books/meshivatnefesh/140/1102/40/

מלחמת עמלק שהוא מלחמת היצר היא מלחמה ארכה מאד, ועקר הכנעתו הוא על־ידי התחזקות, שבכל מה שעובר על האדם כל ימי חייו, יהיה חזק מאד לבלי להניח להפיל את עצמו בשום אפן, בבחינת: “ואציעה שאול הנך”. וגם משם יקרא ויצעק אל ה’ בכלות הנפש בבחינת: “מבטן שאול שועתי” וכו’. וזה עקר דרך התשובה שאנו עוסקים להמשיך בימים הנוראים הקדושים, ראש־השנה ועשרת ימי תשובה ויום כפרים, וזה עקר נצחון המלחמה שאנו עוסקים בימים הללו. כי כל זמן שהאדם אינו מיאש את עצמו ומחזק את עצמו להתחיל בכל פעם מחדש איך שהוא, הוא נקרא נוצח את המלחמה, כי באמת לשם המלחמה, כי אי אפשר להאדם בעצמו לנצחו כמאמר רבותינו זכרונם לברכה: ‘אלמלא הקדוש־ברוך־הוא עוזרו’ וכו’, כמו שכתוב: “מלחמה לה’ בעמלק” וכו’, רק שהאדם מחיב לחזק את עצמו בכל פעם מחדש לבלי להיות נסוג אחור ממלחמה הזאת, ולבלי ליאש את עצמו בשום אפן. וזה מרמז בדברי הזהר הקדוש שאמר: ‘מאן נצח מאן דאחיד מאני קרבא בידוהי’ [מי המנצח? מי שאוחז כלי הקרב בידו], כי ודאי במלחמה הזאת אין רואין עדין בחוש מאן נצח, כי עדין המלחמה ארכה מאד והגלות מתגבר, ועל כל אחד עובר מה שעובר. אף־על־פי־כן כל זמן שאוחזין עדין הכלי זין בידינו, ועקר הכלי זין שלנו הוא תפלה כמבאר במקום אחר, וכל זמן שאין אנו מיאשין עצמנו ממלחמה הזאת חס ושלום, ואוחזין עדין הכלי מלחמה, בודאי אנחנו מנצחים, כי כל זמן שהאדם מחזק את עצמו בתפלה וצעקה להשם יתברך, הוא בכלל מנצח את המלחמה, כי זה עקר הנצחון כנ”ל: שם, אות נ”ד.