# מב

> מקור: https://rabenu.app/books/meshivatnefesh/140/1102/42/

מי שנפל חס ושלום, למקומות הרחוקים מהקדשה מאד עד שכביכול אי אפשר למצא שם אלקותו יתברך, כי על מקומות אלו נאמר: “וכבודי לאחר לא אתן”. אך באמת גם הם מקבלים חיות ממנו יתברך, רק שהחיות אלקות אשר שם באלו המקומות הוא סתום ונעלם מאד בסוד חלל הפנוי. ודיקא אלו המקומות מקבלין חיות מבחינה עליונה מאד בחינת המאמר סתום. ועל־כן עקר עצתו שיחפש ויבקש את השם יתברך גם משם, כי באמת גם שם נעלם השם יתברך, רק שאי אפשר למצאו שם בשום שכל וסברא כי אם על־ידי הבקשה והחפוש בבחינת: “איה מקום כבודו”. ומי שרוצה להכנס אל דרכי הקדשה באמת, אי אפשר לו לכנס בשלמות כי אם כשמנסין אותו בבחינה זאת שנופל למקומות כאלו. וכשמחזיק את עצמו על־פי הנ”ל, אז יזכה שתהיה הירידה תכלית העליה, כמבאר בפנים. ועקר ההתחזקות הוא שידע חסרון דעת האנושי, שבאמת אין לנו שום שכל כלל כמו שכתוב: “כי בער אנכי מאיש” וכו’, ואנו מחיבים לבטל ולהשליך שכלנו לגמרי, רק להאמין בדברי הצדיקי אמת, שבאמת יש חיות אלקות אפלו במקומות הרחוקים מאד מאד, רק שאי אפשר בשום שכל אנושי למצא שם כבוד אלקותו יתברך מאחר ששם פנוי מאלקותו יתברך, בבחינת: “וכבודי לאחר לא אתן”, רק צריכים שם לחפשו ולבקש “איה מקום כבודו” כנ”ל, ורק על־ידי־זה יעלה בתכלית העליה כנ”ל.

כי עקר חיות וההתחזקות של הרחוקים מאד שנפלו למקומות כאלו שהם מבחינת חלל הפנוי כנ”ל, עקר החיות שלהם הוא בבחינת רכיכא, כי אין רואין שם שום אור והוא דק מן הדק, והוא נדחה ונתעלם בפני כל הנכנס לשם, כדרך דבר הרך שנדחה בפני כל. ושם, דיקא זהו עקר ההתחזקות על־ידי בחינת רכיכא הנ”ל שהוא בחינת: “הרפו ודעו כי אנכי אלהים” וכו’, ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה, ‘לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהיה קשה כארז’, כי קנה - אפלו כל הרוחות שבעולם אין יכולין להזיזו ממקומו דיקא על־ידי־זה שהוא רך ונכפף בפני כל ואף־על־פי־כן הוא חזק ואמיץ מאד בשרשו ואין יכולין הרוחות לעקרו ממקומו, מה שאין כן אם היה קשה כארז וכו’, וכמו־כן במקומות כאלו שהם בחינת חלל הפנוי והרוח סערה של הסטרא אחרא מתגבר שם מאד, שם אסור להכנס בקשיות ותרוצים כלל, בבחינת: “אל תקשו לבבכם”, כי שם עקר ההתחזקות דיקא על־ידי שהוא רך כקנה, ועל כל השאלות והמניעות והקשיות והבלבולים הן מעצמו הן מאחרים, על כלם לא ישיב דבר, בבחינת: “ואהי כאיש אשר לא שומע ואין בפיו תוכחות”, כי הקשיות והבלבולים הבאים משם אי אפשר לישבן כנ”ל. ואף־על־פי־כן יהיה חזק באמונה מאד כקנה הרך הנשרש במים, שאף־על־פי שנראה כנכפף מפני הרוחות, אף־על־פי־כן הוא חזק בשרשו מאד. כמו־כן צריך האדם שיהיה חזק באמונתו אשר קבלנו מאבותינו ורבותינו, ולא ישמע לשום קשיא ובלבול הבאים ממקומות כאלו, ולא ישיב עליהם כלל, כאלו אין בפיו מענה עד שנדמה להם כאלו הוא נכפף בפניהם חס ושלום.

ובאמת זהו עקר התחזקותו בבחינת רך כקנה כנ”ל, כי שם במקומות כאלו אם ירצה להכנס שם בקשיות ותרוצים, אזי ישאר בחשך לגמרי, כי אי אפשר לישב הקשיות והבלבולים הבאים משם. על־כן צריכין שם להיות רך בחינת רך כקנה לבלי להשיב דבר, רק להיות חזק בשרש גדולו, הינו להתחזק באמונה שלמה ולבקש ולחפש את השם יתברך גם משם בבחינת: “איה מקום כבודו” הנ”ל, ואז דיקא יזכה לתכלית העליה כנ”ל. ועקר תקון העולם בשלמות שיהיה על־ידי משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, הוא רק על־ידי בחינת רך כקנה הנ”ל, ועל־כן נקרא יוסף “אברך”, ודרשו רבותינו זכרונם לברכה: ‘אב בחכמה ורך’ וכו’, הינו אף־על־פי שהוא אב בחכמה אף־על־פי־כן הוא רך כקנה, וכן בדוד נאמר: “ואנכי היום רך ומשוח מלך”. ובענין זה של בחינת רכיכא יש הרבה לדבר, אבל אי אפשר לבאר בכתב, והמשכיל החפץ באמת יבין מדעתו, איך צריכים להיות רך כקנה, ואף־על־פי־כן יהיה חזק בשרשו מאד, ואדרבא, על־ידי הרכות על־ידי־זה עקר חזקו ותקפו לנצח: שם, הלכה ו’ אות ח.