# מד

> מקור: https://rabenu.app/books/meshivatnefesh/140/1102/44/

עקר קיום האדם והתחזקותו בעבודת השם יתברך הוא על־ידי שכולל שני הדרכים הנ”ל באות מ”ב מ”ג ביחד, וזה בחינת: “טובים השנים מן האחד - שאם יפל, האחד יקים את חברו”, כי הם מחזקין את כל אדם לבל יפל בשום אפן בעולם. כי לפעמים מחזקין את עצמו על־ידי הנקדות טובות שמוצאין בעצמו עדין, ולפעמים נופל חס ושלום גם מזה, עד שאינו יכול להחיות את עצמו בשום דבר מחמת גדל ההעלמה וההסתרה וחשכות וכבדות לב שנמשך עליו. ואז צריך להחיות את עצמו על־ידי הבקשה והחפוש אחר השם יתברך, בבחינת: “איה מקום כבודו” הנ”ל, שמזה הדרך אי אפשר להבעל־דבר לבלבלו ולהפילו על־ידי שום בלבול בעולם, כי אף־על־פי שיכניס בדעתו חס ושלום, שאפס תקוה מחמת שקלקל מאד, ואף־על־פי שהאמת הוא כך וגם עתה הוא כמו שהוא, אף־על־פי־כן מאחר שכבר גלו לנו הצדיקי אמת, שאפלו במקומות הרחוקים מהקדשה מאד עד שהם בבחינת מקומות המטנפים, שנאמר עליהם: “וכבודי לאחר לא אתן”, אף־על־פי־כן צריכין לבקש ולחפש גם משם את השם יתברך, ולעלות על־ידי־זה דיקא לתכלית העליה, לבחינת איה מאמר סתום. על־כן בודאי תמיד יקום על עמדו.

הגם כי בבחינת הדרך הזה של איה לבד גם כן אי אפשר להיות לעולם בתמידות, כי צריכין לעלות ממקומות הנ”ל אל הקדשה לגמרי במקום התגלות כבודו, כי זה עקר הקדשה שיתגלה כבודו יתברך (כמבאר בלקוטי מוהר”ן תנינא סימן י”ב במאמר ואיה הנ”ל). אך ממילא כשמחיה ומחזק את עצמו על־ידי בחינת איה הנ”ל, בתוך כך יזכה שהשם יתברך ירחם עליו ויאיר עיניו, שיחזר וימצא הנקדות טובות שיש בו עדין, שהם מבחינת התגלות כבודו יתברך. וזה הדרך של החפוש אחרי הנקדות טובות הוא בחינת “אברהם”, והדרך של הבקשה והחפוש איה מקום כבודו הוא בחינת “יצחק”, ו”יעקב אבינו” הוא הבריח התיכון שכולל שני הדרכים הנ”ל יחד, ועליו נאמר: “והחוט המשלש לא במהרה ינתק”, כי על־ידי־זה זוכין לעמד בקדשתו לעולם כנ”ל: שם, אות י”ט.