# מז

> מקור: https://rabenu.app/books/meshivatnefesh/140/1102/47/

כלל ההתרחקות מהשם יתברך של כל אחד ואחד מגדול ועד קטן, העקר הוא על־ידי זקנה דסטרא אחרא, מה שנדמה לכל אחד כאלו הכל מתנהג כסדר הישן, והוא כבר זקן בדרכיו ואי אפשר לו לשוב מהם, כמו שכתוב: “לא יאמין שוב מני חשך”, והכל על־ידי הזקנה שמפיל עליו היצר הרע, שנקרא: “מלך זקן וכסיל”. ועל־כן כל התקון הוא על־ידי החכמים, הצדיקים האמתיים המתחדשים כנשר, בבחינת “וקוי ה’ יחליפו כח” וכו’, ועל־ידי־זה זוכין לחדש בכל עת חדושי תורה אמתיים ונפלאים, כי הם מתגברים בעבודתם בכל יום מחדש כאלו לא התחילו עדין בעבודת השם כלל, ועל־ידי־זה משיגין בכל יום ובכל עת גדלת הבורא ביותר, ומחברים ספרים קדושים חדשים בכל עת. והכל כדי לבאר ולגלות גדלת הבורא יתברך וגדלת התורה הקדושה וגדלת קדשת נפשות ישראל, כי “אוריתא וקדשא בריך הוא וישראל כלא חד” [התורה, הקדוש־ברוך־הוא וישראל – הכל אחד]. ועל־ידי־זה הם ממשיכים חסדים חדשים בכל יום ובכל עת, שמשם עקר התקוה לזכות לתשובה כל הרחוקים מאד מאד, שכמעט כמעט אבדה תקותם מגדל ההתגרות וההתגברות בבחינת: “ואמר אבד נצחי ותוחלתי מה’”. אך עקר ההתחזקות, “חסדי ה’ כי לא תמנו חדשים לבקרים” וכו’, כי חסדיו ורחמיו יתברך אינם תמים ואינם כלים לעולם, ולא עוד אלא שהחסדים מתחדשים בכל בקר, שזה עקר חדוש מעשה בראשית שבכל יום, בבחינת: “ובטובו מחדש בכל יום תמיד” וכו’.

וזהו כל הנחמה והתקוה של כל אחד ואחד מה שהשם יתברך מחדש חסדים חדשים ונפלאים בכל בקר, אשר לפי ההתחדשות החסדים יש לכל תקוה בכל עת. וכל זה ממשיכין עלינו הצדיקים הגדולים המתחדשים בכל עת, והם ממשיכין עלינו חסדים חדשים בכל יום ובכל עת ומבטלין הזקנה דסטרא אחרא, וזה כל תקותנו על־ידי שאין יודעין כלל עד היכן חסדיו מגיעים, כי לגדלתו אין חקר, ועקר גדלתו היא גדלת חסדיו, וחסדיו יתברך מתחדשין תמיד בכל עת עד אין קץ ואין תכלית כנ”ל: הלכות ראש־חדש הלכה ז’ אות י”ז.