# מט

> מקור: https://rabenu.app/books/meshivatnefesh/140/1102/49/

כמה וכמה עתים עוברים על כל אחד מישראל, עתים לטובה עתים לרעה חס ושלום, שהם הכ”ח [העשרים ושמונה] עתים האמורים בספר קהלת, ובהם כלולים כל העתים העוברים על כל אחד ואחד מיום הולדו עד יום מותו, אשר עליהם התחנן דוד: “בידך עתותי הצילני מיד אויבי ומרודפי”, וזה עקר שלמות הצדיק הגדול במעלה המלמד תורה ודעת לישראל, כמו יששכר, שיוכל להאיר בכל אחד מישראל שיוכל להתחזק ולהשאר על עמדו בכל הזמנים והעתים העוברים עליו, בבחינת: “ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל”, שידע כל אחד מישראל מה לעשות בכל עת ועת, איך להתחזק ולהחיות את עצמו בכל עת ועת כפי העת והזמן, פעם בתורה, פעם בתפלה, פעם בצדקה, פעם בצעקה ושועה ותחנה ובכיה, פעם בשמחה וחדוה, פעם בדבור, פעם בשתיקה, ויש עת שצריכין ומכרחין לבטל את עצמו דיקא מהעבודה, בבחינת בטולה של תורה זהו קיומה, כי יש עת שצריכין לאכל או לישן בשביל קיום הגוף או לדבר עם בני אדם כדי לפקח דעתו וכיוצא בזה הרבה, והכל כפי העתים העוברים על האדם, כי בהכרח שיעבר על האדם כמה וכמה מיני עתים שונים. וכן בדוד המלך כשנסתלק נאמר: “והעתים אשר עברו עליו ועל ישראל”, והצדיק הדור האמתי הוא מאיר בכל אחד מישראל שידע איך להתחזק את עצמו בהשם יתברך בכל עת ועת כנ”ל: שם, אות ה.