# נג

> מקור: https://rabenu.app/books/meshivatnefesh/140/1102/53/

לפעמים יש אחד שנפל מכל העשרה כתרין דקדשה, והתגברו עליו כל העשר כתרים דסטרא־אחרא רחמנא לצלן, ואז בודאי אינו יכול להתפלל כלל, והתפלה שלו היא בבחינת: “מרת נפש” בחינת: “ונפשה מרה לה מאד, וכעסתה צרתה גם כעס”, דהינו שאפלו כשרוצה להתחזק את עצמו ולכון בתפלתו, אזי צרתה של התפלה שהיא בחינת “חנה”, וצרתה שהיא הסטרא אחרא מתגברת על התפלה ומכעסת אותה, ומבלבלת את האדם מן התפלה בכמה מיני בלבולים. והשם יתברך חומל עליו גם כן וחושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח, ונותן לו עצה שימשיך את עצמו אל האמת, ויראה לדבר דבורי התפלה באמת באיזה מדרגה שהוא, ויזכר את עצמו בהשם יתברך שהוא בחינת: “אנכי ה’ אלקיך”, כי השם יתברך נמצא בכל מקום. ועל־ידי שמושך את עצמו אל האמת, אזי הוא סמוך וקרוב אל השם יתברך, כי אמת הוא השם יתברך בעצמו, ועל־ידי־זה יכול לעלות מכל הירידות והנפילות שבעולם, בבחינת: “אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה”. וזה בחינת: “הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים”, הינו כשתזכר בחינת: “אנכי ה’ אלהיך” הנ”ל, זה טוב מכל העשרה בנים, כי אף־על־פי שהתגברו כל העשר כתרין דמסאבותא על־ידי שפגם בכל מעלות דקדשה, על כל זה בחינת ‘אנכי’ טוב לך מכלם, כי השם יתברך נמצא בכל מקום וקרוב ה’ לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת: הלכות חנכה הלכה ו, אות ח.