# נד

> מקור: https://rabenu.app/books/meshivatnefesh/140/1102/54/

צריכין להודיע להטוב הכבוש אצל כל אחד במקום שכבוש, את שמו דיקא, הינו להזכירו היטב ששמו כלול בשם ישראל הקדוש, כי כל זמן שזוכר היטב שמו עדין, אזי בקל יכולין להוציאו ממקום שנפל לשם. ועקר השכחה מה שלפעמים הטוב נכבש ונתעלם כל כך עד ששוכח לגמרי את מעלתו, הוא מה ששוכח את שמו. וזה בחינת מה שהמת שוכח את שמו כשאינו איש כשר באמת. כי עקר הוא השם ששרשו שם ה’. וצריך להזכיר את עצמו בכל פעם ששם ישראל נקרא עליו, והשם יתברך יש לו ממנו התפארות פרטי, אף אם הוא כמו שהוא. ומי שמזכיר את עצמו בזה בכל פעם בקל יוכל לשוב להשם יתברך, כי אין הטוב שוכח מעלתו לגמרי, מאחר שזוכר עדין ששמו ישראל אשר כל העולמות לא נבראו רק בשבילנו וכו’: הלכות סימן בהמה וחיה, הלכה ד’ אות י”ד.