# נה

> מקור: https://rabenu.app/books/meshivatnefesh/140/1102/55/

מי שמסתכל על השרש והתכלית שהוא עצם האמת, שהוא הבורא יתברך שברא הכל יש מאין, ואליו הם שבים ללכת לחזר ולהכלל בו בסופם, בעת חדוש העולם, מי שמסתכל על זה, בודאי אין לשום שקר אחיזה בו, ומכל מיני רע וטמאה ושקר יכול לחזר להאמת ולקדשה שהוא השם יתברך, מאחר שבכל מקום שהוא שם יודע שהכל מהשם יתברך, ושהשם יתברך נמצא בכל מקום תמיד, בבחינת: “אם אסק שמים” וכו’ “ואציעה שאול” וכו’, “גם חשך לא יחשיך ממך”. ועל־כן מי שמאמין בזה תמיד, בודאי אין שום חשך ושקר ורע וטמאה בעולם, שיוכל להרחיקו מהשם יתברך ותורתו וצדיקיו האמתיים, שהם הכל אחד עצם האמת. וכל מה שמרבה הבעל דבר בשקריו ורמאיותיו להרחיקו מהאמת, יתקרב אל האמת יותר ויותר על־ידי־זה דיקא, בבחינת ירידה תכלית העליה. כי שרש אחיזת השקר הוא מבחינת הראשית והתכלית של כל הדברים, ששם הכל נכלל כאחד כסף וזהב, בדיל ועופרת, שזה בחינת עפר, בחינת: “הכל היה מן העפר” וכו’ (קהלת ג, כ), ועל־כן השקר יכול להתגבר על־ידי־זה להחליף ולשנות ולומר על כסף שהוא זהב וכו’. ועל־ידי־זה בעצמו עקר הכנעתו ובטולו של השקר, כי על־ידי שישראל מסתכלין בכל דבר רק על הראשית והתכלית, שהוא השם יתברך שהוא ראשית ותכלית הכל, והוא יתברך עצם האמת, על־ידי־זה נופל השקר ונמחה ומתבטל מן העולם, וזוכין לעלות בתכלית העליה כנ”ל: שם, אות כ”ה.