# נו

> מקור: https://rabenu.app/books/meshivatnefesh/140/1102/56/

יש שני מיני ברורים הקדושים, הינו הברור האחד הוא הברורים הגדולים והתקונים הנפלאים הנעשים על־ידינו הבעלי בחירה, הינו על־ידי כל המצוות ומעשים טובים שאנו עושין על־ידי אתערותא דלתתא שלנו [התעוררות מלמטה שלנו]. והברור השני הוא התקונים הנפלאים והנוראים שנעשים בכל רגע על־ידי השם יתברך בעצמו, בבחינת אתערותא דלעלא [התעוררות מלמעלה], כי השם יתברך בעצמו עוסק בזה לתקן ולברר כל העולמות. ובאמת שני הברורים אלו הנ”ל נכללים כאחד, כי ‘באתערותא דלתתא - אתער לעלא’ [בהתעוררות מלמטה – מתעורר מלמעלה], וכן כל כח האתערותא דלתתא שלנו הוא רק על־ידי השם יתברך בעצמו, רק שאי אפשר לנו עכשו להשיג ולהבין כל זה בשלמות, כי זה סוד הענין של הידיעה והבחירה שבאמת שניהם נכללין כאחד, רק שאי אפשר לנו להשיג ולהבין כל זאת, ועל־ידי־זה דיקא עקר כח הבחירה.

ועל־כן מי שהולך בתמימות לא יכשל לעולם, וכמו שנאמר: “הולך בתם ילך בטח”, כי על־ידי תמימות ואמונה הוא מקים כל התורה כדינו עם כל פרטיהם ודקדוקיהם, כי מאמין שתקון כל העולמות תלוי רק בנו, הינו על־ידי־זה שנזכה לקים כל המצוות עם כל הדקדוקים שבהם על־ידי אתערותא דלתתא שלנו, ואף־על־פי־כן כשנכשל חס ושלום באיזה חטא ועוון לא יפל בדעתו על־ידי־זה חס ושלום, ויתחזק לשוב בתשובה, כי יודע שיש בחינת הברור שלמעלה בחינת אתערותא דלעלא, שלשם אין מגיע שום פגם כלל, בחינת: “אם חטאת מה תפעל לו”, ושם יכול להתתקן הכל, וכל העוונות יתהפכו לזכיות על־ידי תשובה, כי מאד עמקו מחשבותיו יתברך, ומכל הקלקולים יכול להוציא מהם תקונים גדולים. ועל־כן על־ידי שיודע ומאמין כל זאת, ישאר קים בעבודתו יתברך לעולם יהיה איך שיהיה.

כי כל הנפילות וההתרחקות מהשם יתברך נמשך מהמבוכה שיש בשני בחינות ברורים הנ”ל. כי יש שאינו מתחיל כלל לעבד את השם יתברך או שעושה חס ושלום עוד להפך, וזה נמשך ממה שרוצה היצר הרע להגביר הידיעה על הבחירה, כאלו אין להאדם בחירה כלל והכל תלוי רק בידיעתו יתברך, ואין השם יתברך רוצה כלל בעבודת האדם, שזה בחינת הידיעות הכוזבות של האפיקורסים והרשעים הגמורים הפורקים על לגמרי כידוע. ואפלו הבעלי תאוות שעוברים עברות ואינם נכנסים כלל לחקירות הנ”ל, אף־על־פי־כן כל כח היצר הרע שלהם נמשך מבחינה זו, כי עקר היצר הרע נמשך מכפירות כמבאר במקום אחר.

וכן יש עוד להפך, כי יש בני אדם שכבר התחילו קצת בעבודת ה’, אך שנפלו אחר־כך ממעט עבודתם, ועל־ידי־זה נפלו בדעתם מאד.

ויש הרבה שנתיאשו על־ידי־זה לגמרי מעבודת השם, מחמת שראו שזה כמה פעמים שנתעוררו לעבודת השם ולא עלתה בידם וכו’, כידוע ענין הרע הזה בכמה בני הנעורים. והיצר הרע הזה הוא להפך, שיונק גם כן מהמבוכות הנ”ל ורוצה להגביר הבחירה על הידיעה, כאלו הכל תלוי רק בהאדם לבד בלי השם יתברך כלל, ועל־כן מאחר שנפל וקלקל - שוב אין לו תקוה חס ושלום. אבל ההולך בתמימות הוא מאמין שהכל תלוי בנו בודאי, אך אף־על־פי־כן הכל מהשם יתברך, ואף־על־פי־כן הכל תלוי בנו אף־על־פי שאי אפשר להבין זאת, ועל־כן בודאי לא יתרחק מהשם יתברך ולא יפל לעולם. כי בודאי צריכין לעבד את השם יתברך בכל כחנו, כי הכל תלוי בנו, כי הארץ נתן לבני האדם, ואף־על־פי־כן אין שום נפילה ויאוש בעולם, כי השם יתברך גומר תמיד וסוף כל סוף יגמר הכל כרצונו, כי “אתה מרום לעולם ה’” “ועצת ה’ היא תקום”, וכל מה שעושה האדם שום דבר טוב אינו נאבד לעולם. ובודאי הדבר טוב עושה פעלתו בשלמות, אף־על־פי שרואה שאחר־כך לא עלתה לו יפה ונעשה עמו מה שנעשה, זה אי אפשר להבין, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לענין “שלוח הקן” ו”כבוד אב”: ‘הרי שאמר לו אביו וכו’ היכן אריכת ימיו של זה וכו’ אלא לעולם שכלו ארך’.

וכמו־כן יש כמה מצוות שמפרש בתורה, שמסגל להנצל על־ידם מעברות ולהתקרב אליו יתברך, כגון ציצית ותפלין. ויש אחד שלבוש ציצית ותפלין ואף־על־פי־כן מתגבר עליו היצר הרע ומחטיאו חס ושלום, אם כך חס ושלום יפרק על לגמרי ולא יקים ציצית ותפלין חלילה?! אבל באמת כל דברי תורה הקדושה וכל דברי רבותינו זכרונם לברכה, אמת ויציב וכו’, רק שיש כמה דברים שאי אפשר לנו להבינם בשלמות, ובודאי כח מצות ציצית גדול מאד ויכולין להציל את בן האדם מהיצר הרע ותאוותיו, וכמובא המעשה בגמרא, מזה שטפחו לו הציצית על פניו. אבל אף־על־פי־כן לאו כל בני אדם שוין, ויש אחד שנמשך כבר אחרי היצר הרע כל כך עד שאפלו אם לובש ציצית קשה לו לעמד כנגד היצר הרע, ואף־על־פי־כן אדרבא, הוא דיקא צריך לזהר ביותר ללבש ציצית, וכן בכל המצוות, וטוב לפניו שעל־כל־פנים ישאר לו זכות מצות ציצית וכיוצא, ולא יאבד לגמרי חס ושלום. וברב הזמנים אולי יצטרפו זכות מצות ציצית וכן שארי הנקדות טובות שיש בו, עד שיזכה להתגבר על יצרו בשלמות. ואיך שיהיה על־כל־פנים מה שעושה איזה דבר טוב אינו נאבד לעולם, אף־על־פי שנעשה עמו אחר־כך מה שנעשה. ויש גם בזה כמה בחינות וכמה ענינים שנעלמו מבני אדם, והכל בשביל כח הבחירה.

והכלל כי כל אדם איך שהוא, הוא מחיב לעשות את שלו ולעסק בעבודת ה’ כל ימי חייו. ואם אף־על־פי־כן חס ושלום, אינו זוכה לקדשה וטהרה שלמה, אף־על־פי־כן ‘לית רעותא טבא דאתאביד’ [אין רצון טוב שנאבד]. ואם רואה באיזה ספר שמצוה זאת ועבדא זו היא מסגלת לזכות למעלה זאת וענין זה, והוא נתעורר על־ידי־זה לקים מצוה זאת, ורואה שאף־על־פי־כן לא זכה על־ידי־זה למעלה הזאת, אין לו לפל בדעתו על־ידי־זה כלל, כי מי יודע דרכי ה’, אולי השם יתברך העלה המצוה והעבדא שלו לצרך תקון נפלא וגבוה יותר. כי מאד עמקו מחשבותיו יתברך, ואסור להרהר אחר השם יתברך ואחר כל דברי התורה ודברי רבותינו זכרונם לברכה כלל: שם, אות ל”ח מ”א מ”ב מ”ח מ”ט.