# נז

> מקור: https://rabenu.app/books/meshivatnefesh/140/1102/57/

כְּשֶׁנּוֹפֵל הָאָדָם לְמַדְרֵגוֹת נְמוּכוֹת מְאֹד שֶׁהֵם בְּחִינַת מְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְקַבֵּל חִיּוּת מִבְּחִינַת הִתְגַּלּוּת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה הָיוּ כָּל הָעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, כִּי עֲלֵיהֶם הַיְנוּ עַל מְקוֹמוֹת אֵלּוּ נֶאֱמַר: “וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן”, וְחִיּוּתָם הוּא רַק מֵהַהַעֲלָמָה וְהַהַסְתָּרָה שֶׁל הַמַּאֲמָר סָתוּם דִּבְרֵאשִׁית שֶׁהוּא בְּחִינַת: “אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ”. וַאֲזַי כְּשֶׁנּוֹפֵל לִמְקוֹמוֹת אֵלּוּ חַס וְשָׁלוֹם, וְזוֹכֶה לְרַחֵם עַל עַצְמוֹ, כִּי רוֹאֶה שֶׁמְּקוֹמוֹ רָחוֹק מִכְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאִם כֵּן אֵינָם נִקְרָאִים בְּשֵׁם מָקוֹם כְּלָל, כִּי עִקַּר הַמָּקוֹם הוּא בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ הַשְׁרָאַת הַקְּדֻשָּׁה וְהִתְגַּלּוּת כְּבוֹד אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁנִּקְרָא מָקוֹם כַּיָּדוּעַ, בְּחִינַת: “מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם”. אֲבָל מְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים אֵינָם נִקְרָאִים בְּשֵׁם מָקוֹם כְּלָל, בִּבְחִינַת: “כִּי כָל שֻׁלְחָנוֹת מָלְאוּ קִיא צוֹאָה בְּלִי מָקוֹם” וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּאֶפֶס מָקוֹם” וְכוּ’. עַל־כֵּן כְּשֶׁנּוֹפֵל הָאָדָם לְשָׁם חַס וְשָׁלוֹם, אֵין לוֹ בֶּאֱמֶת שׁוּם מָקוֹם כְּלָל, וְהוּא נָע וָנָד בָּאָרֶץ.

כִּי עַל־יְדֵי שֶׁהָאָדָם חוֹטֵא חַס וְשָׁלוֹם, וּמִתְרַחֵק מִכְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, הוּא כְּאִלּוּ מַחֲזִיר הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ, וּכְאִלּוּ מַחֲרִיב הָעוֹלָם לְגַמְרֵי, וְעַל־כֵּן אֵין לוֹ שׁוּם מָקוֹם כְּלָל, אֲבָל כְּשֶׁזּוֹכֶה עַל־כָּל־פָּנִים לֵידַע הָאֱמֶת וְלִרְאוֹת פְּגָמוֹ וְקִלְקוּלוֹ הַגָּדוֹל שֶׁהֶחֱרִיב אֶת כָּל הָעוֹלָם, עַד שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם בָּעוֹלָם כְּלָל, וּמְרַחֵם עַל עַצְמוֹ וְשׁוֹאֵל וּמְבַקֵּשׁ, אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ, כִּי בְּוַדַּאי גַּם מְקוֹמוֹת אֵלּוּ בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם אֵיזֶה חִיּוּת מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, רַק שֶׁהוּא בְּהֶעְלֵם גָּדוֹל, בִּבְחִינַת: “אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ” הַנַּ”ל, עַל־כֵּן עַל־יְדֵי־זֶה שֶׁמְּחַפֵּשׂ וּמְבַקֵּשׁ גַּם שָׁם אַחַר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, עַל־יְדֵי־זֶה הוּא עוֹלֶה בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה לִבְחִינַת קְדֻשַּׁת הַמַּאֲמָר סָתוּם הַנַּ”ל שֶׁהוּא בְּחִינַת אַיֵּה, וְשָׁם הוּא בְּחִינַת לְמַעְלָה מִן הַמָּקוֹם. נִמְצָא שֶׁהַיְרִידָה שֶׁלּוֹ שֶׁנָּפַל לְמַדְרֵגָה כָּזֹאת עַד שֶׁהוּא בִּבְחִינַת לְמַטָּה מִן הַמָּקוֹם, כִּי הָיָה בִּבְחִינַת: “תֹּהוּ וָבֹהוּ” וְלֹא הָיָה לוֹ מָקוֹם כְּלָל, וּמֵעַכְשָׁו עַל־יְדֵי הַבַּקָּשָׁה וְהַחִפּוּשׂ עָלָה עַל־יְדֵי־זֶה בַּעֲלִיָּה גְּדוֹלָה לִבְחִינַת לְמַעְלָה מִן הַמָּקוֹם, וְאָז נִמְחָלִין לוֹ כָּל עֲווֹנוֹתָיו. כִּי מִבְּחִינַת אַיֵּה הַנַּ”ל שֶׁהוּא הַקְּדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה מְאֹד, מִשָּׁם כָּל הַסְּלִיחָה וְהַמְּחִילָה לְכָל הָעֲוֹנוֹת, בִּבְחִינַת: “כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה” וְכוּ’, כִּי עִמְּךָ דַּיְקָא, כִּי אַיֵּה הַנַּ”ל הוּא בְּחִינַת כֶּתֶר בְּחִינַת תְּלֵיסַר תִּקּוּנֵי דִּקְנָא, שֶׁהֵם שֹׁרֶשׁ הַשְּׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים שֶׁשָּׁם עִקַּר הַמְּחִילָה וְהַסְּלִיחָה כַּיָּדוּעַ.

וְזֶה בְּחִינַת: “אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ”. כִּי מְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים הַנַּ”ל הֵם בְּחִינַת קְלִפַּת תּוֹלָע שֶׁהִיא קְלִפָּה קָשָׁה וַחֲזָקָה מְאֹד, וּמִתְגַּבֶּרֶת בְּכָל יוֹם לְכַלּוֹת כָּל הָעוֹלָם לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, כַּמְבֹאָר בַּכַוָּנוֹת. וּמִבְּחִינַת קְלִפָּה זֹאת נִמְשָׁכִין כָּל מִינֵי שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים שֶׁאֲסוּרִים בַּאֲכִילָה בְּאִסּוּר חָמוּר, מֵאַחַר שֶׁהֵם רְחוֹקִים לְגַמְרֵי מִכְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת: “וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן”. אֲבָל עַל־יְדֵי הַבַּקָּשָׁה וְהַחִפּוּשׂ אַחַר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ גַּם מִשָּׁם, עַל־יְדֵי־זֶה עוֹלֶה בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה וְנִמְשֶׁכֶת לוֹ סְלִיחָה וּמְחִילָה מִבְּחִינַת תְּלֵיסַר תִּקּוּנֵי דִּקְנָא [שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה תִּקּוּנֵי הַזָּקָן הָעֶלְיוֹן], שֶׁהֵם בְּחִינַת צֶמֶר כַּיָּדוּעַ. וְזֶה: “אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ” (ישעיהו א, י”ח). וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, לְעִנְיַן תּוֹלָעִים שֶׁנִּתְהַוּוּ בְּתָלוּשׁ שֶׁאֵינָם אֲסוּרִים עַד אַחַר שֶׁפָּרְשׁוּ, כִּי מִי שֶׁנּוֹפֵל לַמְּקוֹמוֹת הַנַּ”ל וְאָז רוֹאֶה שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם מָקוֹם כְּלָל בַּקְּדֻשָּׁה, אֲזַי הָעִקָּר לִבְלִי לְהַנִּיחַ אֶת מְקוֹמוֹ וְשֶׁלֹּא לְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ וְלִפְרֹשׁ וְלָצֵאת לַחוּץ חַס וְשָׁלוֹם, כַּאֲשֶׁר הָיָה כְּבָר כַּמָּה וְכַמָּה, שֶׁעַל־יְדֵי שֶׁרָאוּ בְּעַצְמָן נְפִילָתָם הַגְּדוֹלָה עַל־יְדֵי־זֶה נִתְיָאֲשׁוּ לְגַמְרֵי וּפָרְשׁוּ מִן הַקְּדֻשָּׁה, וְיָצְאוּ לַחוּץ חַס וְשָׁלוֹם, וְרָצוּ לִקְבֹּעַ לָהֶם מָקוֹם חוּץ מֵהַקְּדֻשָּׁה חַס וְשָׁלוֹם, וְרָצוּ לִשְׁרֹץ בָּאָרֶץ לְהִתְפַּשֵּׁט עַצְמָן בְּזֶה הָעוֹלָם, כְּמוֹ אֵלּוּ שֶׁאָמְרוּ: “אֵיזִיל וְאֶתְהַנֵי בְּהַאי עָלְמָא” [אֵלֶךְ וְאֶהֱנֱה בְּזֶה הָעוֹלָם], מֵאַחַר שֶׁאֵין לוֹ עוֹלָם הַבָּא, חַס וְשָׁלוֹם. וְאֵלּוּ הֵם בְּוַדַּאי טְמֵאִים וַאֲסוּרִים לְגַמְרֵי, כִּי זֶה בְּחִינַת: “הַשֶּׁרֶץ הַשּׁוֹרֵץ עַל הָאָרֶץ” דַּיְקָא, שֶׁשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַנָּחָשׁ וְהַטֻּמְאָה חַס וְשָׁלוֹם. אֲבָל זֶה הַתּוֹלָע, הַיְנוּ מִי שֶׁנָּפַל לִבְחִינַת מְקוֹמוֹת הַמְטוּנָפִים הַנַּ”ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תּוֹלָע, רַק שֶׁהוּא דָּבוּק בִּמְקוֹמוֹ וְאֵינוֹ פּוֹרֵשׁ אֶל הַחוּץ עַל־כָּל־פָּנִים, כִּי יוֹדֵעַ כִּי בֶּאֱמֶת בְּוַדַּאי אֵין שׁוּם מָקוֹם לִבְרֹחַ וּלְהִסָּתֵר מִפָּנָיו חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “אָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח אִם אֶסַּק שָׁמַיִם” וְכוּ’. וּמַה יִּפְעַל בָּזֶה אִם יוֹסִיף עוֹד בְּיוֹתֵר לֵילֵךְ אַחַר תַּאֲוַת לִבּוֹ, הֲלֹא סוֹף כָּל סוֹף מָרָה תִּהְיֶה בָּאַחֲרוֹנָה, וּבְוַדַּאי יִהְיֶה לוֹ אָז לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ וּכְמוֹצֵא שָׁלָל רַב כָּל מַה שֶּׁיַּצִּיל עַצְמוֹ מֵהַסִּטְרָא אַחֲרָא, אֲפִלּוּ מְעַט דִּמְעַט.

וּכְשֶׁמְּיַשֵּׁב אֶת עַצְמוֹ עַל כָּל זֹאת, וְכָל מַה שֶּׁהוּא רוֹאֶה שֶׁהוּא רָחוֹק מִכְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ אָז יוֹדֵעַ שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם כְּלָל, כִּי כָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁרְחוֹקִים מִכְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ אֵינָם נִקְרָאִים בְּשֵׁם מָקוֹם כְּלָל. וְעַל־כֵּן שׁוֹאֵל וּמְחַפֵּשׂ וּמְבַקֵּשׁ גַּם מִשָּׁם אַחַר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת: “אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ” שֶׁזֶּה בְּחִינַת: “וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה’ אֱלֹקֶיךָ” - “מִשָּׁם” דַּיְקָא, כִּי עַל־כָּל־פָּנִים אֵינוֹ פּוֹרֵשׁ לָצֵאת לַחוּץ חַס וְשָׁלוֹם, רַק אַדְּרַבָּא, אֵינוֹ מַנִּיחַ אֶת מְקוֹמוֹ, בִּבְחִינַת: “אִם רוּחַ הַמּוֹשֵׁל תַּעֲלֶה עָלֶיךָ, מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּח”. עַל־יְדֵי־זֶה יוּכַל לִזְכּוֹת שֶׁתִּתְהַפֵּךְ הַיְרִידָה לַעֲלִיָּה גְּדוֹלָה וְיַעֲלֶה לִבְחִינַת לְמַעְלָה מִן הַמָּקוֹם כַּנַּ”ל, וּמִבְּחִינַת תּוֹלָע יִהְיֶה נַעֲשֶׂה עוֹלָה, בְּחִינַת: “עוֹלַת תָּמִיד”, שֶׁמְּכַפֵּר עַל עֲבֵרוֹת שֶׁל יוֹם וְשֶׁל לַיְלָה, וּמַכְנִיעַ וּמְבַטֵּל קְלִפַּת תּוֹלָע הַנַּ”ל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת תּוֹלָעִים שֶׁבְּתָלוּשׁ עַד שֶׁלֹּא פֵּרְשׁוּ מֻתָּרִין. כִּי כָּל זְמַן שֶׁלֹּא פֵּרְשׁוּ לַחוּץ לִשְׁרֹץ עַל הָאָרֶץ וְלַעֲשׂוֹת לוֹ מָקוֹם בָּאָרֶץ בִּמְקוֹם אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אַחֲרָא חַס וְשָׁלוֹם, רַק אַדְּרַבָּא, מְחַפֵּשׂ גַּם מִמְּקוֹמוֹ אַחַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲזַי תּוּכַל הַיְרִידָה לְהִתְהַפֵּךְ לַעֲלִיָּה גְּדוֹלָה כַּנַּ”ל: הלכות תולעים הלכה ג אות א־ג.