# נז

> מקור: https://rabenu.app/books/meshivatnefesh/140/1102/57/

כשנופל האדם למדרגות נמוכות מאד שהם בחינת מקומות המטנפים, שאי אפשר להם לקבל חיות מבחינת התגלות כבודו יתברך שבשביל זה היו כל העשרה מאמרות, כי עליהם הינו על מקומות אלו נאמר: “וכבודי לאחר לא אתן”, וחיותם הוא רק מההעלמה וההסתרה של המאמר סתום דבראשית שהוא בחינת: “איה מקום כבודו”. ואזי כשנופל למקומות אלו חס ושלום, וזוכה לרחם על עצמו, כי רואה שמקומו רחוק מכבודו יתברך, ואם כן אינם נקראים בשם מקום כלל, כי עקר המקום הוא במקום שיש השראת הקדשה והתגלות כבוד אלקותו יתברך שנקרא מקום כידוע, בחינת: “מקומו של עולם”. אבל מקומות המטנפים אינם נקראים בשם מקום כלל, בבחינת: “כי כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום” וכמו שנאמר: “באפס מקום” וכו’. על־כן כשנופל האדם לשם חס ושלום, אין לו באמת שום מקום כלל, והוא נע ונד בארץ.

כי על־ידי שהאדם חוטא חס ושלום, ומתרחק מכבודו יתברך, הוא כאלו מחזיר העולם לתהו ובהו, וכאלו מחריב העולם לגמרי, ועל־כן אין לו שום מקום כלל, אבל כשזוכה על־כל־פנים לידע האמת ולראות פגמו וקלקולו הגדול שהחריב את כל העולם, עד שאין לו מקום בעולם כלל, ומרחם על עצמו ושואל ומבקש, איה מקום כבודו, כי בודאי גם מקומות אלו בהכרח שיהיה להם איזה חיות מהשם יתברך, רק שהוא בהעלם גדול, בבחינת: “איה מקום כבודו” הנ”ל, על־כן על־ידי־זה שמחפש ומבקש גם שם אחר כבודו יתברך, על־ידי־זה הוא עולה בתכלית העליה לבחינת קדשת המאמר סתום הנ”ל שהוא בחינת איה, ושם הוא בחינת למעלה מן המקום. נמצא שהירידה שלו שנפל למדרגה כזאת עד שהוא בבחינת למטה מן המקום, כי היה בבחינת: “תהו ובהו” ולא היה לו מקום כלל, ומעכשו על־ידי הבקשה והחפוש עלה על־ידי־זה בעליה גדולה לבחינת למעלה מן המקום, ואז נמחלין לו כל עוונותיו. כי מבחינת איה הנ”ל שהוא הקדשה העליונה מאד, משם כל הסליחה והמחילה לכל העונות, בבחינת: “כי עמך הסליחה” וכו’, כי עמך דיקא, כי איה הנ”ל הוא בחינת כתר בחינת תליסר תקוני דקנא, שהם שרש השלש־עשרה מדות של רחמים ששם עקר המחילה והסליחה כידוע.

וזה בחינת: “אם יאדימו כתולע כצמר יהיו”. כי מקומות המטנפים הנ”ל הם בחינת קלפת תולע שהיא קלפה קשה וחזקה מאד, ומתגברת בכל יום לכלות כל העולם לגמרי חס ושלום, כמבאר בכונות. ומבחינת קלפה זאת נמשכין כל מיני שקצים ורמשים שאסורים באכילה באסור חמור, מאחר שהם רחוקים לגמרי מכבודו יתברך, בבחינת: “וכבודי לאחר לא אתן”. אבל על־ידי הבקשה והחפוש אחר כבודו יתברך גם משם, על־ידי־זה עולה בתכלית העליה ונמשכת לו סליחה ומחילה מבחינת תליסר תקוני דקנא [שלוש עשרה תקוני הזקן העליון], שהם בחינת צמר כידוע. וזה: “אם יאדימו כתולע כצמר יהיו” (ישעיהו א, י”ח). וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, לענין תולעים שנתהוו בתלוש שאינם אסורים עד אחר שפרשו, כי מי שנופל למקומות הנ”ל ואז רואה שאין לו שום מקום כלל בקדשה, אזי העקר לבלי להניח את מקומו ושלא ליאש את עצמו ולפרש ולצאת לחוץ חס ושלום, כאשר היה כבר כמה וכמה, שעל־ידי שראו בעצמן נפילתם הגדולה על־ידי־זה נתיאשו לגמרי ופרשו מן הקדשה, ויצאו לחוץ חס ושלום, ורצו לקבע להם מקום חוץ מהקדשה חס ושלום, ורצו לשרץ בארץ להתפשט עצמן בזה העולם, כמו אלו שאמרו: “איזיל ואתהני בהאי עלמא” [אלך ואהנה בזה העולם], מאחר שאין לו עולם הבא, חס ושלום. ואלו הם בודאי טמאים ואסורים לגמרי, כי זה בחינת: “השרץ השורץ על הארץ” דיקא, ששם עקר אחיזת הנחש והטמאה חס ושלום. אבל זה התולע, הינו מי שנפל לבחינת מקומות המטונפים הנ”ל, שזהו בחינת תולע, רק שהוא דבוק במקומו ואינו פורש אל החוץ על־כל־פנים, כי יודע כי באמת בודאי אין שום מקום לברח ולהסתר מפניו חס ושלום, כמו שכתוב: “אנה מפניך אברח אם אסק שמים” וכו’. ומה יפעל בזה אם יוסיף עוד ביותר לילך אחר תאות לבו, הלא סוף כל סוף מרה תהיה באחרונה, ובודאי יהיה לו אז למשיב נפש וכמוצא שלל רב כל מה שיציל עצמו מהסטרא אחרא, אפלו מעט דמעט.

וכשמישב את עצמו על כל זאת, וכל מה שהוא רואה שהוא רחוק מכבודו יתברך אז יודע שאין לו מקום כלל, כי כל המקומות שרחוקים מכבודו יתברך אינם נקראים בשם מקום כלל. ועל־כן שואל ומחפש ומבקש גם משם אחר כבודו יתברך בבחינת: “איה מקום כבודו” שזה בחינת: “ובקשתם משם את ה’ אלקיך” - “משם” דיקא, כי על־כל־פנים אינו פורש לצאת לחוץ חס ושלום, רק אדרבא, אינו מניח את מקומו, בבחינת: “אם רוח המושל תעלה עליך, מקומך אל תנח”. על־ידי־זה יוכל לזכות שתתהפך הירידה לעליה גדולה ויעלה לבחינת למעלה מן המקום כנ”ל, ומבחינת תולע יהיה נעשה עולה, בחינת: “עולת תמיד”, שמכפר על עברות של יום ושל לילה, ומכניע ומבטל קלפת תולע הנ”ל, שזה בחינת תולעים שבתלוש עד שלא פרשו מתרין. כי כל זמן שלא פרשו לחוץ לשרץ על הארץ ולעשות לו מקום בארץ במקום אחיזת הסטרא אחרא חס ושלום, רק אדרבא, מחפש גם ממקומו אחר השם יתברך, אזי תוכל הירידה להתהפך לעליה גדולה כנ”ל: הלכות תולעים הלכה ג אות א־ג.