# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/meshivatnefesh/140/1102/6/

נֶגֶד כָּל הַבִּלְבּוּלִים וְהַתַּאֲווֹת וְהַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וְזָרוֹת הָרוֹדְפִים אַחַר הָאָדָם, וּמְבַלְבְּלִים אוֹתוֹ בְּכָל עֵת, וּבִפְרָט בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, וְהָאָדָם יֵשׁ לוֹ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים מֵהֶם, הָעִקָּר הוּא בְּחִינַת אֲרִיכַת אַפַּיִם, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבְהַצַּדִּיקִים וּכְשֵׁרִים אֲמִתִּיִּים, וְיִתְחַזֵּק בַּעֲבוֹדָתוֹ וְלֹא יִפֹּל מִשּׁוּם דָּבָר, וְלֹא יִכְפַּת לֵהּ וְלֹא תִּקְצָר רוּחוֹ מִשּׁוּם בִּלְבּוּל וַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת, מַה שֶּׁהַבַּעַל דָּבָר רוֹצֶה לְהַכְנִיס בְּדַעְתּוֹ כְּאִלּוּ אָפֵס תִּקְוָה חַס וְשָׁלוֹם. כִּי צָרִיךְ לִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עַל זֶה כְּלָל, רַק לְהִתְחַזֵּק מְאֹד, כִּי אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל.

וְאֵיךְ שֶׁהוּא אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר נָפַל נְפִילָה זֹאת בְּעַצְמוֹ כַּמָּה פְּעָמִים בְּלִי שִׁעוּר, אַף־עַל־פִּי־כֵן אֵין יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל, וְצָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק וּלְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, וְאַל יִפֹּל לְזִקְנָה דְּסִטְרָא אַחֲרָא כְּלָל. כִּי כָּל הַנְּפִילוֹת שֶׁבָּעוֹלָם הֵם מִבְּחִינַת זִקְנָה דְּסִטְרָא אַחֲרָא, שֶׁנִּדְמֶה בְּעֵינָיו שֶׁכְּבָר נִזְקַן בַּחֲטָאָיו וּבְמַעֲשָׂיו שֶׁרָגִיל בָּהֶם, עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לָצֵאת מֵהֶם בְּשׁוּם אֹפֶן חַס וְשָׁלוֹם. וּבֶאֱמֶת הוּא צָרִיךְ לֵידַע וּלְהַאֲמִין, שֶׁבְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, יֵשׁ כֹּחַ בְּהָאָדָם לְהִתְחַדֵּשׁ וְלִהְיוֹת נַעֲשֶׂה בְּרִיָּה חֲדָשָׁה מַמָּשׁ, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה חֲדָשׁוֹת בְּכָל יוֹם, וְאֵין שָׁעָה דּוֹמָה לַחֲבֶרְתָּהּ. עַל־כֵּן צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק וּלְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, וְלִפְעָמִים גַּם בְּיוֹם אֶחָד צְרִיכִין לְהַתְחִיל כַּמָּה פְּעָמִים, וַאֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה כָּךְ זְמַן אָרֹךְ, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, צָרִיךְ לְהַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ בַּה’ יִתְבָּרַךְ בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, וְלִשְׁכֹּחַ לְגַמְרֵי כָּל מַה שֶּׁעָבַר עַד הֵנָּה, וּלְהַתְחִיל מֵעַתָּה מֵחָדָשׁ מַמָּשׁ כָּל מַה שֶּׁיּוּכַל, וְאַל יִסְתַּכֵּל עַל שׁוּם בִּלְבּוּל וַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת כְּלָל. וְכָל זֶה הוּא בְּחִינַת אֲרִיכַת אַפַּיִם שֶׁצָּרִיךְ לְהַאֲרִיךְ רוּחוֹ, לַעֲבֹר עַל כָּל הַבִּלְבּוּלִים וְהַמְּנִיעוֹת וְלִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עַל שׁוּם דָּבָר, וְלֹא תִּקְצָר רוּחוֹ מִכָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו. רַק יִתְחַזֵּק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל מַה שֶּׁיּוּכַל, כִּי ה’ יִתְבָּרַךְ מָלֵא רַחֲמִים בְּכָל עֵת וְ”חַסְדֵּי ה’ לֹא תָמְנוּ וְלֹא כָלוּ רַחֲמָיו”: הלכות תפלין הלכה ה’ אות ו’.