# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/meshivatnefesh/140/1102/6/

נגד כל הבלבולים והתאוות והמחשבות רעות וזרות הרודפים אחר האדם, ומבלבלים אותו בכל עת, ובפרט בשעת התפלה, והאדם יש לו יסורים גדולים מהם, העקר הוא בחינת אריכת אפים, שהוא בחינת אמונה כמבאר בפנים, הינו שיהיה לו אמונה שלמה בהשם יתברך ובהצדיקים וכשרים אמתיים, ויתחזק בעבודתו ולא יפל משום דבר, ולא יכפת לה ולא תקצר רוחו משום בלבול וחלישות הדעת, מה שהבעל דבר רוצה להכניס בדעתו כאלו אפס תקוה חס ושלום. כי צריך לבלי להסתכל על זה כלל, רק להתחזק מאד, כי אין שום יאוש בעולם כלל.

ואיך שהוא אף על פי שכבר נפל נפילה זאת בעצמו כמה פעמים בלי שעור, אף־על־פי־כן אין יאוש בעולם כלל, וצריך להתחזק ולהתחיל בכל פעם מחדש, ואל יפל לזקנה דסטרא אחרא כלל. כי כל הנפילות שבעולם הם מבחינת זקנה דסטרא אחרא, שנדמה בעיניו שכבר נזקן בחטאיו ובמעשיו שרגיל בהם, עד שאי אפשר לו לצאת מהם בשום אפן חס ושלום. ובאמת הוא צריך לידע ולהאמין, שבכל יום ובכל עת ובכל שעה, יש כח בהאדם להתחדש ולהיות נעשה בריה חדשה ממש, כי השם יתברך עושה חדשות בכל יום, ואין שעה דומה לחברתה. על־כן צריך להתחזק ולהתחיל בכל פעם מחדש, ולפעמים גם ביום אחד צריכין להתחיל כמה פעמים, ואפלו אם יהיה כך זמן ארך, יהיה איך שיהיה, צריך להזכיר את עצמו בה’ יתברך בכל עת ובכל שעה, ולשכח לגמרי כל מה שעבר עד הנה, ולהתחיל מעתה מחדש ממש כל מה שיוכל, ואל יסתכל על שום בלבול וחלישות הדעת כלל. וכל זה הוא בחינת אריכת אפים שצריך להאריך רוחו, לעבר על כל הבלבולים והמניעות ולבלי להסתכל על שום דבר, ולא תקצר רוחו מכל מה שעובר עליו. רק יתחזק בהשם יתברך בכל מה שיוכל, כי ה’ יתברך מלא רחמים בכל עת ו”חסדי ה’ לא תמנו ולא כלו רחמיו”: הלכות תפלין הלכה ה’ אות ו’.