# סג

> מקור: https://rabenu.app/books/meshivatnefesh/140/1102/63/

מבאר במקום אחר שצריך האדם להיות עקשן גדול בעבודת ה’, וזה הענין של העקשנות הוא התחזקות נפלא לבלי לפל בשום אפן בעולם. וזה בחינת “לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים”, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה: אל תקרי שנים אלא שנים, “נתון תתן” “פתוח תפתח” “הענק תעניק” וכו’, שזה בחינת העקשנות הנ”ל שכל קיום התורה תלוי בזה, שיתחזק לשנות ולכפל כל עבדה טובה, או למוד תורה וכו’ שהתחיל להרגיל עצמו. שיתחזק בכל פעם לחזר ולעשות אותו הדבר שבקדשה אפלו אלף פעמים, אפלו אם עבר עליו מה שעבר, כי זה עקר קיום התורה שצריכין להיות עקשן גדול בעבודת השם, ולעשות הדבר שבקדשה אפלו בדרך עקשנות, אפלו אלפים פעמים, ולבלי להסתכל על שום חלישות הדעת שהבעל דבר והסטרא אחרא והליצנים מחלישין דעתו, וזהו עקר ההתחזקות דקדשה, ועל־ידי־זה אינו מתירא מגיהנם של שלג. כי יש גיהנם של אש וגיהנם של שלג כמאמר רבותינו זכרונם לברכה, וגיהנם של אש מגיע על שנתחמם לדבר עברה ותאוה חס ושלום, אבל גיהנם של שלג הוא על חלישותו אחר־כך כשבא לו התעוררות לתשובה, כי ‘הכל מלאים חרטות’, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. אבל על־פי רב עקר עכובו מתשובה הוא מחמת חלישות הדעת, שנדמה לו שאי אפשר לו עוד לשוב, ואינו מועיל לו עוד תשובה לרבוי העוונות העצומים מאד, ועל־ידי־זה הוא מתיאש לגמרי מלהתקרב להשם יתברך, בפרט אותן שהתחילו כבר קצת בעבודת השם, ואחר־כך נפלו מזה, ועקר הוא מחמת חלישות הדעת והקרירות שמפיל עליו הבעל דבר, ועל־כן על זה נדון בקרירות העצום והמר של גיהנם של שלג. אבל על־ידי העזות דקדשה והעקשנות וההתחזקות הנ”ל, לבלי להניח את מקומו בשום אפן, רק לקים ולחזר ולקים קיום התורה והמצוות כל מה שיוכל לחטף בזה הצל עובר כל ימי חייו, אפלו אם יעבר עליו מה, ואינו מניח לקרר עצמו חס ושלום מתורה ומצוות יהיה איך שיהיה. על־ידי־זה בודאי לא יהיה נדון בגיהנם של שלג וקרירות, וזה: “לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים” כנ”ל: שם, הלכה ה אות כ”ז, כ”ט.