# סט

> מקור: https://rabenu.app/books/meshivatnefesh/140/1102/69/

כל המלחמות שבעולם מרמזין העקר על מלחמת היצר הרע. כי אפלו המלחמות שיש לאחד בגשמיות עם שונאים ואויבים, הכל הוא מלחמות היצר הרע כמאמר רבותינו זכרונם לברכה, כשם שיש לאדם צרים מלמטה כך יש לו צרים למעלה, ועל־כן עקר המלחמה היא מלחמת היצר הרע. וזה שהזהיר הכהן קדם שנכנסו ללחם מלחמת השם לנצח את האויבים והסטרא אחרא שמסבבין את הקדשה, שהם בחינת העכו”ם שסביב ארץ־ישראל, שהם כלל כל המעכבים והמונעים מדברים שבקדשה. וכשהאדם נכנס להלחם עמהם, אזי נתעוררין עליו קטרוגים גדולים ורוצים להפיל אותו מעבודתו לגמרי חס ושלום, וזהו עקר המלחמה שצריך להתחזק לעמד על רגליו לבל יפל מעבודתו יתברך חס ושלום, ואז בודאי יזכה לנצחם ולשברם ולבטלם. אבל במה יהיה בטחונו חזק שלא יפל מעבודתו יתברך חס ושלום, העקר הוא רק אמונה הקדושה, שכשהוא חזק באמונה הקדושה בודאי אין לו להתירא משום מלחמה ושום נסיון שבעולם. וזה שאמר להם הכהן: “שמע ישראל, אתם קרבים היום למלחמה”, ודרשו רבותינו זכרונם לברכה, ‘אפלו אין בכם זכות אלא מה שאתם אומרים בכל יום שמע ישראל אתם ראויים לנצח את אויביכם’ וכו’, הינו כנ”ל.

כי בזכות “שמע ישראל” לבד, הינו בזכות האמונה הקדושה, בזה לבד אתם יכולים להתקרב למלחמה בגשמיות וברוחניות. כי מאחר שאתם חזקים באמונתו יתברך שוב אין לכם להתירא כלל משום מלחמה שבעולם. וזה “אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תערצו ואל תחפזו מפניהם”, ודרשו רבותינו זכרונם לברכה: ‘אל תיראו משעטת סוסים ומשפעת הקלגסים וקול הקרנות’, הינו עניני תכסיסי מלחמה שעושים השונאים להפחיד ולאים על שכנגדם, וכל הבחינות האלו יש במלחמת היצר הרע, והוא ידוע למי שהתחיל לכנס קצת בעבודת השם ובמלחמת היצר הרע אפלו אדם פשוט לגמרי, כי דרך הבעל דבר לאים ולהפחיד את האדם מאד מאד ולהכביד עליו עבודתו יתברך מאד מאד. ומחמת זה רבים נמנעים מלהתחיל לכנס בעבודתו יתברך מחמת האיומים והכבדות הללו וכיוצא בהם, וזה בחינת ‘שעטת סוסים ושפעת קלגסים’ וכו’. אבל העקר בעבודת השם שלא יפחד כלל, כמבאר במקום אחר (לקו”מ תנינא מ”ח), שבעולם הזה האדם צריך לעבר על גשר צר מאד, והעקר הוא שלא יתפחד האדם כלל.

ועקר ההתחזקות לעבר בשלום על גשר הצר בלי פחד הוא האמונה הקדושה כנ”ל, בחינת “שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה”, הינו בזכות שמע ישראל שהוא האמונה הקדושה אזי שוב “אל ירך לבבכם וכו’, כי ה’ אלקיכם ההולך עמכם להושיע אתכם” וכו’, בבחינת: “ה’ לי לא אירא”, כי מאחר שאני מאמין בהשם יתברך באמונה שלמה כי “מלא כל הארץ כבודו”, והשם יתברך עמדי תמיד, אזי שוב “לא אירא מה יעשה לי אדם”, כי מאחר שיש להאדם אמונה חזקה בהשם יתברך בודאי ינצח כל המלחמות, וסוף כל סוף ישוב להשם יתברך באמת, בבחינת: “זאת אשיב אל לבי על־כן אוחיל”, זאת הוא בחינת מלכות אמונה כמבאר בפנים: הלכות גלוח הלכה ג אות ט.