# עו

> מקור: https://rabenu.app/books/meshivatnefesh/140/1102/76/

לפעמים בחמלת השם נפתח להאדם אור גדול, ונדמה שבודאי יהיה איש כשר כראוי, ואחר־כך פתאם נחשך לו כאלו בא השמש ממש פתאם שלא בעונתה, שזה בחינת מה שנאמר ביעקב: “ויפגע במקום” (בראשית כ”ח, י”א). כי באברהם נאמר: “וירא את המקום מרחק”, אבל יעקב אבינו זכה לפגע ממש במקום כמובא בזהר הקדוש, ואף־על־פי־כן כתיב בתורה: “וילן שם כי בא השמש” ודרשו רבותינו זכרונם לברכה: שלא בעונתה, הינו כנ”ל. ואז הודיעו לו בחלום שכל זה בחינת “והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה”, שזהו כל עבודת האדם שצריך לילך מדרגא לדרגא כמו שעולין בסלם “והנה מלאכי אלקים עולין ויורדין בו”, הינו שצריך שיהיה להצדיקים שנקראים מלאכי אלקים כמה וכמה עליות וירידות, וקדם העליה צריך שיהיה ירידה, והירידה היא תכלית העליה.

על־כן אל ישתומם האדם ולא יפל בדעתו מכל מה שיעבר עליו, כי אפלו כשהוא בבחינת עליה שרואה איזה ישועה והתנוצצות, אל יטעה שכבר האור שלו, רק ידע שעדין הוא רחוק מאד, ועל־ידי־זה לא יפל כשרואה אחר־כך שנחשך אצלו האור שזה בחינת ירידה. כי באמת אף־על־פי־כן האור שכבר האיר לו לא נכבה ולא יסתלק ממנו חס ושלום, כי אור חסדו יתברך מאיר עליו תמיד רק שהכל הוא בבחינת “ממרחק תביא לחמה”, ובבחינת: “וירא את המקום מרחק”. אבל סוף כל סוף יגמר השם יתברך מה שהתחיל וייטיב עם כלל ישראל ועם כל אחד בפרטיות, רק צריכים להיות מצפים לישועה תמיד, וכמו שנאמר: ‘כי לישועתך קוינו כל היום ומצפים לישועה’: הלכות שלוח הקן ה, אות י. ולקוטי עצות חדש, יראה ועבודה אות צ.