# עז

> מקור: https://rabenu.app/books/meshivatnefesh/140/1102/77/

יש שיכולים לטעות מאחר שרואים עצם רחוקם מהאור, על־כן יכול לפל עליהם עצבות ומרה שחורה חס ושלום, שהוא מזיק מאד ביותר מן הכל כידוע. על־כן מי שחס על עצמו באמת צריך להפך הכל לשמחה, שדיקא על ידי שרואה ומבין עצם התרחקות האור ממנו על־ידי־זה דיקא יגיל וישמח מאד, כי הלא אף־על־פי־כן הוא רואה שהאור אצלו ממש, כי הלא אף־על־פי־כן אנו מדליקים אור הקדוש של נר חנכה בביתנו ממש, וכן התפלין שהם אורות נשגבין מאד ואנו מניחין אותם על זרוענו ועל ראשינו, היש התקרבות יותר מזה?! ואם שאנו יודעין שעדין אור התפלין רחוק מאתנו מאד, אדרבא, זהו שמחתנו שמרפאים אותנו ברפואות יקרים ונפלאים כאלה הבאים ממרחק גדול כל כך, ובזה יש לנו תקוה גדולה, כי בודאי יוציאנו השם יתברך מכל צרותינו ויקרבנו אליו ברחמים.

ומאחר שאנו רואים בכל עת אורות רחוקים ונשגבים כאלה שהם אצלנו ממש, ואם עדין אנו רחוקים מהם, אדרבא, כל זה צריך לידע שלא יפל בדעתו כשרואה שעובר עליו מה שעובר, אף־על־פי שמניח תפלין ומדליק נר חנכה וכו’ וכו’ כי צריך שידע שעדין האור רחוק ממנו מאד, אך אף־על־פי־כן צריכין להפך הכל לשמחה, כי אף־על־פי־כן האור הרחוק הנשגב הזה הוא אצלי ובביתי ממש, שזהו בחינת ההלל והשמחה על תקף הנסים שנעשו לנו בכל הימים טובים, והכל כדי להתחזק על־ידי־זה לצפות לישועה תמיד, בבחינת: “זכר עשה לנפלאותיו” וכו’, ולהיות בטוח וחזק שכמו שגבר עלינו חסדו לעשות לנו נסים כאלה, שזכינו לאורות נפלאים כאלה הבאים ממרחק מאד ממרחק תביא לחמה, כדי לרפאות תחלואי נפשותינו, על־ידי־זה אנו בטוחים בבטחון חזק שבודאי יושיענו ברחמיו ויוסיף לעשות עמנו נסים חדשים ונפלאים, עד אשר נשוב אליו באמת ויגמר מה שהתחיל, כי דבר אלקינו יקום לעולם וכמו שכתוב: “ואתה מרום לעלם ה”’: שם, אות י”א.