# עט

> מקור: https://rabenu.app/books/meshivatnefesh/140/1102/79/

כל אחד מישראל, בתוך תקף הצרה והדחקות וגדל צרת הנפש וגלותה, כפי שמרגיש כל אחד בנפשו, אף־על־פי־כן צריך לראות ולהסתכל משם דיקא תקוה וסבר לגאלת נפשו לשוב אליו יתברך, בבחינת “וירא יעקב כי יש שבר במצרים”, ודרשו רבותינו ז”ל: “כי יש שבר” – “ויוסף הורד מצרימה”, כי יש סבר – “ויוסף הוא השליט”; “כי יש שבר” – “ועבדום וענו אתם”, כי יש סבר – “ואחרי כן יצאו ברכש גדול” וכו’. כי כך הוא באמת, כי בתוך השבר והצרה גדולה, רחמנא לצלן, צריך להיות מצפה לישועה תמיד, להסבר והתקוה גדולה המלבש בה. וכן הוא בכל אדם בפרטיות, שזה בחינת ‘ההתרחקות הוא תכלית ההתקרבות, והירידה יוכל להיות תכלית העליה’. וזה בחינת “ אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה”, ומובן בספרים, כי בפסוק זה מדבר כל סוד גלות ישראל וכל העליות והירידות העוברים על איש הישראלי. והעקר הוא התחזקות, שצריכין להתחזק מאד מאד בתקף התגברות מרירות הירידה, שדיקא משם ירחם עליו ה’ יתברך ויושיעו ויקרבו אליו, כי לא יטש ה’ את עמו וכו’. וכמו שכתוב: “אם אמרתי מטה רגלי, חסדך ה’ יסעדני וכו’.” וכן עוד פסוקים רבים ובדברי חז”ל, כי ה’ יתברך מהפך לישראל המכה לרפואה.

והנה הפסוק הזה, “אנכי ארד עמך וכו’”, יש בו שלשים אותיות, ומתחלקים לשלשה חלקים, כל חלק מעשרה אותיות, ומזה יוצא השם הקדוש המובא ב’שערי ציון, היוצא מפסוק “ אנכי ארד עמך וכו’”, והוא: אמ”י נצ”א וכו’; הינו כי מאות הראשון של החלקה ראשונה שהוא אות אלף, ואות הראשון של חלקה השניה שהוא אות מם, ואות הראשון של חלקה השלישית, שהוא אות יוד של “אנכי”, מזה יוצא השם אמ”י, וכן כלם להלן. ומזה יכולין להבין התחזקות גדול, איך שבהתחלת הירידה, שמרמז בתבות “אנכי ארד עמך”, שהם עשר אותיות ראשונות, וכן בתוך תקף הגלות בעצמו, שהוא בחינת תבת “מצרימה ואנכי”, שהם העשר אותיות של החלקה השניה, מרמז ומצטרף עמהם תכף הצמיחת קרן ישועה של תכלית העליה, שזה בחינת היוד של “אנכי” ותבת “אעלך גם עלה”. והיוד של “ואנכי”, שמשם עקר העליה, כמבאר בפנים, מצטרפת עם האלף של “אנכי” הראשון, שהוא התחלת הירידה לתוך הגלות, ועם המם של “מצרימה”, שהוא הגלות עצמו – כל זה להורות שגם בתחלת הירידה והגלות, תכף עמדה לנו היוד הנ”ל לשמרנו ולהצילנו שלא נשתקע שם חס ושלום, רק שהירידה תהיה תכלית העליה (עיין אותיות כ”ב, כ”ג, כ”ד) וזה מרמז בדברי רבותינו זכרונם לברכה שאמרו במדרש על פסוק “ויהי בעת ההיא וירד יהודה וכו’”, שעד שלא התחיל הגלות הראשון נולד הגואל האחרון שהוא פרץ וכו’, הינו כנ”ל: שם, אות כ”ב, כ”ג, כ”ד.