# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/meshivatnefesh/140/1102/8/

השם יתברך ותורתו הוא אין סוף ואין תכלית, וכמו שאין עליה בעולם לפי גדלתו יתברך כי גבוה מעל גבוה וכו’, כמו־כן אין ירידה בעולם, כי בכל הירידות חס ושלום, יש ירידה גרועה ביותר, ומאחר שיש ירידה גרוע מזו חס ושלום, צריך להתחזק לבלי לפל יותר חס ושלום. ועקר ההתחזקות הוא בכח הצדיקים הגדולים, שלא עמדו לעולם על מדרגה אחת ועלו בכל פעם יותר ואפלו כשהגיעו למדרגה גבוה שבמדרגות, אפלו למדרגה עליונה ונוראה מאד, אף־על־פי־כן לא הסתפקו את עצמן בזה, ואומרים, הלא השם יתברך אין סוף ומי יודע מה שיכולים בזה העולם להשיג עוד. על־כן הם מתחילים בכל פעם מחדש, עד שבאמת באים בכל פעם למדרגה גבוהה יתרה מאד, וכן לעולם. על־כן בכח צדיקים אלו יש תקוה לכל הנופלים, ואין שום יאוש בעולם כלל. כי אף־על־פי שנדמה לו שמירידה כזאת אי אפשר לעלות חס ושלום, אף־על־פי־כן מי יודע גדלת חסדי ה’, כי יש חסד כזה אצלו יתברך שגם משם יכולין לעלות, וכל צעקה וצעקה שצועק אפלו בשאול תחתיות, אינו נאבד לעולם, יהיה איך שיהיה אחר־כך.

כי הצדיקים הנ”ל משיגים שכמו שאין עליה לעולם, כמו־כן אין ירידה לעולם שלא יוכלו לעלות משם, ובאמת הכל אחד, כי כל מה שהצדיק עולה למדרגה גבוה יותר ומשיג יותר גדלת השם, הוא משיג יותר חסדי השם, שזהו עקר גדלת השם יתברך, כי מדת החסד נקראת גדלה כידוע. ועל־כן אלו הצדיקים שזוכים להשיג בכל פעם גדלת השם יתברך ביותר, הינו גדל חסדיו, על־ידי־זה זוכין להשיג כי אין שום ירידה ונפילה בעולם, ואין שום יאוש בעולם, כי משיגין בכל פעם חסדים כאלו שהם עקר גדלת הבורא, עד שעל־ידי־זה הכל יכולין לעלות. ועל־כן באמת אפלו הקטנים במעלה מאד, ואפלו אם נפלו לרשעות גמור חס ושלום, אף־על־פי־כן כל זמן שהנשמה בקרבם, כל זמן שיכולים לזוז עוד באיבר אחד, צריכין להאריך אפם ורוחם, ולצפות לישועה תמיד, ולהתגבר להתחיל בכל פעם מחדש בכל מה שיכולין, יהיה איך שיהיה, כי אין שום תנועה דקדשה, ולא שום אנחה וצעקה וכסופין דקדשה וכו’ נאבד כלל לעולם, “כי לא יזנח לעולם ה’”, כי רבים רחמיו וחסדיו עד אין סוף ואין תכלית, כנזכר לעיל: שם, ט.