# פ

> מקור: https://rabenu.app/books/meshivatnefesh/140/1102/80/

דִּבְרֵי הַצַּדִּיקֵי־אֱמֶת, שֶׁמְּחַזְּקִים אוֹתָנוּ לְהִתְחַזֵּק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, וּמוֹדִיעִים לָנוּ כִּי אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל - דְּבָרִים אֵלּוּ צְרִיכִין אֲנַחְנוּ לְהִזָּהֵר בָּהֶם לְהַכְנִיסָם בְּלִבֵּנוּ כְּטַל וּכְמָטָר, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶׁאָמַר מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּשִׁירַת ״הַאֲזִינוּ”, שֶׁכֻּלָּה מוּסָר וְהִתְעוֹרְרוּת וְהִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל לִבְלִי לְהִתְיָאֵשׁ מִן הַצְּעָקָה אֵלָיו יִתְבָּרַךְ לְעוֹלָם אֲפִלּוּ חֶרֶב חַדָּה מֻנַּחַת עַל צַוָּארוֹ שֶׁל אָדָם, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי לֹא יִטֹּשׁ ה׳ אֶת עַמּוֹ כִּי רַבִּים רַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ וְכוּ’, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְעַל־כֵּן הִזְהִיר לָהֶם בְּיוֹתֵר שֶׁיַּאֲזִינוּ הֵיטֵב כָּל זֶה, וְאָמַר שָׁם: ״יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי, תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי”, כִּי כְּמוֹ הַטַּל וְהַמָּטָר שֶׁיּוֹרְדִין טִפַּת מַיִם בָּאָרֶץ, וְאַחַר־כָּךְ צוֹמֵחַ מֵהֶם צְמָחִים נִפְלָאִים, כְּמוֹ־כֵן צְרִיכִין לְהַכְנִיס הַדִּבּוּרִים אֵלּוּ בְּעֹמֶק הַלֵּב הֵיטֵב, עַד שֶׁיִּצְמְחוּ בְּלִבָּם וְיַעֲשׂוּ פֵּרוֹת טוֹבִים, כִּי דְּבָרִים אֵלּוּ לְהִתְחַזֵּק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד צְרִיכִין לְהַאֲזִין הֵיטֵב וּלְהָבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר, לְהָבִין הֵיטֵב רְמִיזוֹתָיו שֶׁל הַצַּדִּיק, עַד הֵיכָן צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק לְעוֹלָם, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר כְּלָל כָּל הַצֹּרֶךְ בִּדְּבָרִים הַלָּלוּ. שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם אַחַר שֶׁסִּפֵּר כָּל צָרוֹתָיו, וְאֵיךְ שֶׁהַהֶכְרֵחַ רַק לִשְׁאֹג וְלִצְעֹק אֵלָיו יִתְבָּרַךְ תָּמִיד כָּל הַיּוֹם, בִּבְחִינַת: “עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא, רַק לְשֶׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ וְכוּ׳״, וְסִיֵּם אַחַר־כָּךְ: ״אַשְׂכִּילְךָ וְאוֹרְךָ בְּדֶרֶךְ־זוּ תֵּלֵךְ אִיעֲצָה עָלֶיךָ עֵינִי”, כִּי עֲדַיִן אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר לְךָ כָּל־כָּךְ בִּפְרָטִיּוּת, רַק אֲנִי מְרַמֵּז לְךָ בְּעֵינַי שֶׁאַל תִּסְתַּכֵּל עַל שׁוּם דְּחִיָּה שֶׁרוֹצִין לִדְחוֹת אוֹתְךָ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ - הֵן מֵהַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁבָּאִים עָלֶיךָ מֵעַצְמְךָ, הֵן מֵהַדְּחִיּוֹת הַנִּמְשָׁכִים מֵאֲחֵרִים וְכוּ׳ - עַל כֻּלָּם אַל תִּסְתַּכֵּל כְּלָל, רַק תָּבִין דְּבָרַי, שֶׁאֲנִי מוֹרֶה לְךָ הַדֶּרֶךְ וּמְרַמֵּז לְךָ בְּעֵינַי שֶׁתָּמִיד תִּתְחַזֵּק בִּצְעָקָה וּשְׁאָגָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאָז טוֹב לְךָ: הלכות ערלה, הלכה ד, אות טז, עיין פנים; ועין עוד לקוטי עצות חדש אלול ראש־השנה וכו’, אותיות קל”ט מ.