# פה

> מקור: https://rabenu.app/books/meshivatnefesh/140/1102/85/

אמרו רבותינו זכרונם לברכה: כך הוא דרכו של היצר הרע; היום אומר לו עשה כך וכו’, שזה בחינת עברה גוררת עברה, וכתיב: “הוי משכי העון בחבלי השוא” וכו’. ובאמת לפי דרכו של היצר הרע עם אנשים כאלה שאינם מתגברים כנגדו בנעוריהם, בודאי היה אפס תקוה חס ושלום לרב העולם כמו שכתוב: “מפנק מנער עבדו וכו’”. אבל השם יתברך חומל עלינו בכל דור ודור וחושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח, והוא שולח סיועא מלעלא [מלמעלה] על־ידי צדיקי הדור הגדולים האמתיים, שהם בחינת מרדכי, והם יודעים היטב מה שנעשה עם כל אחד ואחד, בחינת: “ומרדכי ידע את כל אשר נעשה” (אסתר ד, א), והם מעוררים את ישראל לתשובה, בבחינת: “ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה” (שם ד, א). והם מודיעים לכלל כנסת ישראל שהיא בחינת אסתר לבל תתיאש עצמה מן הרחמים, ותבוא לפני המלך, אף־על־פי שהיא רחוקה כל כך שלא נקראת לבוא אל המלך זה שלשים יום, אשר על־כל־פנים פעם אחת בחדש צריכין ישראל להקביל פני אביהם שבשמים. אף־על־פי־כן צריכין להקיש על דלתי רחמים, אולי יחוס אולי ירחם.

עד שאחר־כך כנסת ישראל מקבלת דעת הצדיק האמת, ואומרת: “ובכן אבא אל המלך אשר לא כדת”, ודרשו רבותינו זכרונם לברכה, שלא כדת של תורה, כי אני יודע בעצמי שעל־פי דת של תורה בודאי אינני ראוי לבוא לפני המלך להתפלל לפניו, כפי מה שאני יודע חטאי ועוונותי. אך אף־על־פי־כן אבוא לפניו שלא כדת, וכאשר אבדתי אבדתי. הינו אם חס ושלום, אינו לרצון לפניו תפלתי והתבודדותי עתה מרבוי קלקולי, כאשר אבדתי אבדתי ויעשה השם יתברך עמי מה שירצה, אני תמיד איחל ואצעק להשם יתברך אולי ירחם. ואז מרחם השם יתברך על עמו ישראל, “ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב”, זה סוד ההארה והתקרבות מהשם יתברך שמגיע לפעמים להאדם הנמוך מאד, שאף־על־פי־כן השם יתברך שולח לו התקרבות מרחוק בסוד הושטת שרביט הזהב, שנמשך בנס אמות הרבה כמאמר רבותינו זכרונם לברכה. הינו שאפלו האדם הרחוק מאד מהשם יתברך, כשהוא שומע לעצת הצדיק לבלי להתיאש את עצמו, רק אף־על־פי־כן איך שהוא איך שהוא הוא מוסר את נפשו בבטול גמור אליו יתברך, ובא לפני מלכו של עולם להתחנן לפניו, אזי השם יתברך חומל עליו ומאיר עליו הארה נפלאה מרחוק מאד, כי מאיר עליו הדעת העליון מאד שהוא בחינת יראה עלאה דעלאה [עליונה שבעליונה], עד שיזכה גם הרחוק מאד לשלמות היראה שהוא בחינת יראה עם דעת, שעל־ידי זה יתקרב להשם יתברך באמת: שם, ט”ז י”ז.