# פו

> מקור: https://rabenu.app/books/meshivatnefesh/140/1102/86/

יש בני אדם הרבה, כשמעינים בספרי מוסר שמדברים מעצם גדל הפגם של החטאים, ומעצם מרירת הענשים של גיהנם וכיוצא וכו’, הם מתפחדים מאד. אבל הבעל דבר מתגרה בהם ומפילם על־ידי־זה לעצבות גדול יותר מבתחלה, עד שלפעמים נופלים על־ידי־זה ביותר חס ושלום, ויש שנופלים חס ושלום כל כך, עד שבאים לכפירות גמורות חס ושלום. וכל זה מחמת שלא זכו לקבל הדעת האמתי מצדיקי אמת, להחיות ולחזק את עצמם, ונדמה להם שכבר נשקעו בדרכיהם כל כך חס ושלום, עד שאי אפשר להם לשוב עוד, ועל־כן כל מה שרואין יראת הענשים נופלים בעיני עצמן יותר ויותר, וזה עקר בחינת מלחמת עמלק שבכל דור, כמבאר בפנים. אבל השם יתברך חומל על עמו ושולח עלינו הארה נפלאה על־ידי צדיקי הדור, מבחינת היראה של משיח, שימשיך היראה בשכל עליון כל כך, עד שתגיע היראה לטובה אפלו לגרוע שבגרועים, שאפלו הרחוק מאד מאד יהיה לו דעת אמתי להבחין האמת, שגם הוא יש לו תקוה, כי רחמיו יתברך רבים מאד.

ועל־כן בודאי לא יפל על־ידי יראת הענש, אדרבא, מיראת הענש יחזק את עצמו למצא בעצמו נקדות טובות, ולשמח את עצמו במה שהוא מזרע ישראל על־כל־פנים. ודיקא על־ידי יראת הענש יבוא לשמחה גדולה, כי יראת הענש תכריחהו לקים דברי הצדיקים אמתיים שמזהירים מאד את הגרוע שבגרועים, שיתחזק את עצמו בשמחה תמיד על־פי דרכי עצותיהם הקדושות, ובודאי צריכין אנחנו להתירא מאד לשמע לדבריהם האמתיים ולקימם באמת.ועל־כן בסוף התוכחה שהוא יראת הענש כתיב: “תחת אשר לא עבדת את ה’ אלקיך בשמחה”, נמצא שצריכין להתירא מאד מיראת הענש, עד אשר יתחזק על־ידי־זה לקים דברי הצדיקים אמתיים, שמזהירים את הגרוע שבגרועים לשמח את עצמו בנקדות טובות שמוצא בו עדין, ולעבד את השם בשמחה: שם אות י”ז, כ.