# פז

> מקור: https://rabenu.app/books/meshivatnefesh/140/1102/87/

צריכין לידע שכל מה שכתוב בספר “ראשית חכמה” ושאר ספרי קדש עניני קדשה וטהרה גדולה, ועצם הפגם והענש של כל חטא ופגם אפלו כל שהוא, אין הכונה בכל זה בכדי לרחק את האדם מעבודתו יתברך ולהחליש דעתו ביותר חס ושלום, רק כונתם הטובה הוא רק לקרב ולהזהיר את ישראל, שיהיו קדושים וטהורים, ויתרחקו אפלו מפגם כל שהוא, כי בודאי כך ראוי להם לפי עצם קדשתם משרשם. אבל אף־על־פי־כן, אפלו מי שפגם כמו שפגם רחמנא לצלן, בודאי צריך לקים מאמר הכתוב - אל תרשע הרבה, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: מי שאכל שום וריחו נודף יחזר ויאכל שום ויהי ריחו נודף יותר?! ובודאי צריך האדם להחיות ולחזק את עצמו בכל עת תמיד יהיה איך שיהיה, כי צריכין לזהר שלא לקבל היראה והמוסר לרעה חס ושלום להתרחק על־ידי־זה ביותר, רק שיהיה בבחינת יראת השם לחיים דיקא, דהינו לקרב את עצמו להשם יתברך על־ידי היראה והמוסר, ולא להתרחק חס ושלום רק אדרבא, מעצם היראה יחזק את עצמו לקים דברי רבותינו זכרונם לברכה, שהזהירונו להאמין בחסדו וטובו יתברך, שאינו נפסק לעולם, ולחזק את עצמו בכל עת להתחיל מחדש בעבודת השם: שם, אות כ”ח.