# פח

> מקור: https://rabenu.app/books/meshivatnefesh/140/1102/88/

בָּזֶה שֶׁאָנוּ רוֹאִין שֶׁצִּוְּתָה הַתּוֹרָה עַל עֶבֶד עִבְרִי: אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא, בָּזֶה אָנוּ רוֹאִים רַחֲמָנוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵיךְ שֶׁהוּא חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבַל יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח, כִּי הֲלֹא אֲפִלּוּ הָעֶבֶד שֶׁיָּרַד לְמַדְרֵגָה פְּחוּתָה כָּל כָּךְ, עַד שֶׁהִתִּירָה הַתּוֹרָה לְרַבּוֹ לִמְסֹר לוֹ שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית שֶׁהוּא עָווֹן חָמוּר מְאֹד, אִם כֵּן הָיָה אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁהוּא כְּבָר הֶפְקֵר גָּמוּר וְאֵין לוֹ שׁוּם תִּקְוָה עוֹד. וּבֶאֱמֶת לֹא כֵן הוּא, כִּי אָנוּ רוֹאִים שֶׁגַּם בְּהָעֶבֶד יֵשׁ כַּמָּה דִּינִים וְאַזְהָרוֹת שֶׁהִזְהִירָה הַתּוֹרָה לְרַחֵם עָלָיו הַרְבֵּה, וְשֶׁלֹּא לְהַפְקִירוֹ לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, וְזֶה אָנוּ רוֹאִים גַּם בַּמֶּה שֶּׁהִזְהִירָה הַתּוֹרָה, “אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא וְכוּ’”, הַיְנוּ שֶׁאִם אֵין לוֹ אִשָּׁה בַּת יִשְׂרָאֵל, אָסוּר לְרַבּוֹ לִמְסֹר לוֹ שִׁפְחָה לְאִשָּׁה בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יֹאבַד לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם. כִּי אִם יֵשׁ לוֹ כְּבָר קֶשֶׁר וְחִבּוּר בְּאִשָּׁה יִרְאַת הַשֵּׁם מִבַּת יִשְׂרָאֵל, אֲזַי אַף־עַל־פִּי שֶׁמִּשִּׁפְלוּת מַדְרֵגָתוֹ שֶׁיָּרַד לְמַדְרֵגַת עֶבֶד הֻתַּר לוֹ לִשָּׂא שִׁפְחָה, אַף־עַל־פִּי־כֵן יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה. אֲבָל אִם לֹא נִתְחַבֵּר עֲדַיִן בְּבַת יִשְׂרָאֵל, אֲזַי אִם הָיָה נוֹשֵׂא שִׁפְחָה שֶׁהוּא הַהֶפֶךְ מַמָּשׁ, הָיָה נֶאֱבָד לְגַמְרֵי, עַל־כֵּן אָסְרָה הַתּוֹרָה לִמְסֹר לוֹ שִׁפְחָה אַף־עַל־פִּי שֶׁנָּפַל לְעַבְדוּת. כִּי אֲפִלּוּ עַל הַנּוֹפֵל לְעַבְדוּת גָּמוּר שֶׁהוּא תֹּקֶף זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ, בְּחִינַת עֲמָלֵק, אַף־עַל־פִּי־כֵן גַּם לְשָׁם מַגִּיעִין רַחֲמָנוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְחוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבַל יִהְיֶה נִדְחֶה לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם: שם, אות כ”ו.