# פט

> מקור: https://rabenu.app/books/meshivatnefesh/140/1102/89/

צריך לחזק את עצמו תמיד בהשם יתברך לבלי ליאש את עצמו בשום אפן, רק לידע תמיד, כי מלא כל הארץ כבודו ועדין השם עמו ואצלו וכו’, עד שיזכה להתחזק בשעת האכילה עד שיגיע להארת הרצון, שדיקא בעת האכילה יגיע עליו רצון והשתוקקות חזק ונמרץ מאד להשם יתברך. וזהו ההפך ממש מהנפילות של רב העולם, שרב הנפילות הם על־ידי האכילה, הינו שנופלים בדעתם מאד מחמת האכילה שלהם שאינה בקדשה כראוי. ובאמת אף־על־פי שבודאי צריך כל אחד מישראל לקדש אכילתו בשלמות, אף־על־פי־כן אסור לו לפל בדעתו משום דבר, רק אדרבה, צריכין לחזק את עצמו בכל פעם, ובפרט בשעת האכילה, שאסור להיות אז איש עצל, רק להיות איש חיל. הינו כי לא די שאסור לפל בדעתו על־ידי אכילתו, אדרבה, צריכין לידע ולהאמין שאכילת איש הישראלי יקרה מאד, מאחר שאכילתו על־פי התורה על־כל־פנים שאינו אוכל דבר האסור חס ושלום, רק הכל על־פי התורה. וגם מברך על כל דבר תחלה וסוף, ועל־ידי־זה כל אחד מישראל מברר ברורים הרבה באכילתו, ויש לו לאכל בשמחה ובהתחזקות גדול בהשם יתברך, ולידע כי מלא כל הארץ כבודו והשם עמו וכו’ כנ”ל, עד שיזכה בשעת אכילתו דיקא להארת הרצון, שישתוקק אז דיקא להשם יתברך ברצון מפלג מאד, שזה עקר קדשת אכילת ישראל. כי על־ידי זה הוא תכלית שלמות הברור של כל הניצוצות שבמאכל ועולים על־ידי־זה לשרשם העליון בשלמות כמבאר בפנים: הלכות חלה הלכה ד. אות ג.