# צא

> מקור: https://rabenu.app/books/meshivatnefesh/140/1102/91/

כְּשֶׁהָאָדָם הוּא בְּמֵצַר גָּדוֹל וְהַתַּאֲווֹת וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא מִתְגַּבְּרִים עָלָיו מְאֹד, עַד שֶׁאֵין לוֹ דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאל, בִּבְחִינַת: “כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים”, עַד שֶׁנִּדְמֶה שֶׁאָפֵס תִּקְוָה חַס וְשָׁלוֹם, וְהוּא בְּעֹצֶם דָּחְקוֹ וּמְצָרֵי נַפְשׁוֹ פּוֹנֶה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְצוֹעֵק אֵלָיו יִתְבָּרַךְ מִן הַמֵּצַר, בִּבְחִינַת: “מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ”, אַף־עַל־פִּי שֶׁמַּה שֶּׁפּוֹנֶה עַצְמוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא רַק כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה, אַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא יָקָר בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְנַעֲשֶׂה מִמֵּצַר צֶמֶר, שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׂעָרוֹת דְּדִיקְנָא קַדִּישָׁא, הַיְנוּ שֶׁנִּתְעוֹרְרִין וְנִמְשָׁכִין עָלָיו כָּל הַשְּׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים, שֶׁהֵם תְּלֵיסַר תִּקּוּנֵי דִּיקְנָא קַדִּישָׁא [שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה תִּקּוּנֵי הַזָּקָן הָעֶלְיוֹן], שֶׁשָּׁם כֻּלּוֹ רַחֲמִים וְטוֹב, וְשָׁם נִתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה וּזְכוּת כַּיָּדוּעַ, וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁמְּבֹאָר בַּכַּוָּנוֹת, מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ, מֵצַר אוֹתִיּוֹת צֶמֶר, בְּחִינַת תִּקּוּנֵי דִּיקְנָא וְכוּ’, הַיְנוּ כַּנַּ”ל. וְזֶה בְּחִינַת חוּט שֶׁל צֶמֶר בְּיוֹם כִּפּוּר שֶׁהָיָה מַלְבִּין הָעֲווֹנוֹת שֶׁל כָּל הַשָּׁנָה, בִּבְחִינַת: “אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ”, כִּי עִקַּר סְלִיחַת עֲווֹנוֹת בְּיוֹם כִּפּוּרִים נִמְשָׁךְ עַל־יְדֵי בְּחִינָה זֹאת, עַל־יְדֵי שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מוֹצֵא בְּיִשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ בַּחוֹטְאִים רַחֲמָנָא לִצְלָן כַּמָּה וְכַמָּה שְׂעָרוֹת טוֹבוֹת, הַיְנוּ מַה שֶּׁמְּנַתְּקִין עַצְמָם כַּמָּה פְּעָמִים מִן הָרָע אֶל הַטּוֹב כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה עַל־כָּל־פָּנִים, שֶׁגַּם זֶה יָקָר מְאֹד אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מְאִירִין הַשְּׂעָרוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת בְּחִינַת תִּקּוּנֵי דִּיקְנָא בְּחִינַת צֶמֶר, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מְחִילַת כָּל הָעֲווֹנוֹת כַּנַּ”ל: הלכות ראשית הגז הלכה ד, אות ב.