# צג

> מקור: https://rabenu.app/books/meshivatnefesh/140/1102/93/

כל התוכחות שהשם יתברך מוכיח את ישראל, וכל הבזיונות שמבזה אותם לפעמים בדרך בזיון, הכל לטובה גדולה, כדי ללמד עליהם זכות וחסד כדי שישובו אליו באמת. כי לפעמים כשישראל מקלקלין מעשיהם מאד מאד, עד שכמעט אין נכר מעט הטוב שבהם מעצם רבוי הפשעים והקלקולים רחמנא לצלן, ואם ירצה השם יתברך ללמד עליהם זכות על־ידי מעט הטוב שבהם יתעוררו המקטרגים חס ושלום, וימצאו כנגד זה אלפים פעמים להפך חס ושלום, אבל השם יתברך חפץ חסד הוא, ואף־על־פי־כן הוא רוצה בעמו וחפץ להטות עמהם כלפי חסד, אז בטובו וחכמתו הנפלאה הוא בעצמו מבזה את ישראל בתכלית הבזיון, עד שאומר עליהם שכבר הם אצלו חס ושלום כמו כל האמות מאחר שכבר קלקלו כל כך. ותכף שהשם יתברך מהפך הדבר ואומר על ישראל שהם כמו האמות ממש, אזי תכף נתגלה ונתראה על־ידי־זה דיקא אמתת הנקדות טובות שבהם. כי בודאי בתחלה לא היה נחשב הטוב שבהם כלל, עד שכמעט לא היה נראה כלל, כי בודאי לפי קדשת ישראל בשרשם, אזי אפלו אם אין פוגמין כל ימיו רק כחוט השערה אחת, הוא גם כן פגם גדול ונורא מאד, כי ישראל הם רחוקים לגמרי מעוון ומכל מיני פגמים, מכל שכן כשפוגמים חס ושלום יותר מחוט השערה, מכל־שכן כשהפגמים והחטאים מרבים מאד רחמנא לצלן, עד שמעט הטוב אינו נכר כלל, בפרט כי גם מעט הטוב עצמו מערב בפסלת הרבה, אז בודאי כשירצה השם יתברך להסתכל על עצם רבוי הפגמים שלהם, לפי קדשת ישראל כפי מה שראוי להם להיות, אז בודאי כמעט אפס תקוה חס ושלום.

אבל השם יתברך רב חסד ואמת וחפץ בקיום העולם, ורק הוא ידע יצרנו, והיכן האדם כבוש בזה העולם וכו’, על־כן ברחמיו העצומים הוא בעצמו מהפך הדבר לטובת ישראל, ומתחיל להשוות אותם לכל האמות, בבחינת: “הלוא כבני כשיים אתם לי” וכו’, ותכף כשמדמה ומשוה אותם לשאר האמות, בודאי הכל יודו ויאמרו בפה מלא שעדין יש חלוק רב ונפלא כרחוק מזרח ממערב בין הגרוע שבישראל לבין העכו”ם, כי כנגד העכו”ם נמצא תמיד בישראל כמה שערות ונקדות טובות לאלפים ולרבבות, כי אפלו פושעי ישראל מלאים מצוות כרמון כמאמר רבותינו זכרונם לברכה.

נמצא שדיקא על־ידי שמדמה ישראל לעכו”ם ולבני כושיים, על־ידי־זה דיקא נתגלה ומאיר לעין כל הזכות והטוב שבהם, כי כנגד העכו”ם בודאי עמך ישראל כלם צדיקים, כי כלנו מניחין טלית ותפלין בכל יום ומתענין ביום כפורים וכו’. ועל־כן אחר שאמר הנביא: “הלוא כבני כשיים” וכו’, חוזר ומסים תוך כדי דבור לטובה, כמו שנאמר שם (עמוס ט, ח): “אפס כי לא השמיד אשמיד” וכו’, “ביום ההוא אקים את סכת דויד הנפלת” וכו’, כי דיקא על־ידי שמהפך הדבר ומדמה ישראל לעכו”ם חס ושלום, על־ידי־זה דיקא נתגלה ונתראה כמה וכמה נקדות טובות שיש בהם כנגד העכו”ם, ועל־ידי־זה יבוא משיח ויקים את סכת דויד הנפלת, כי משיח הוא מבחינת עתיק, בחינת: “ועד עתיק יומיא מטה” (דניאל ז, י”ג) והוא יודע ללמד זכות על ישראל, למצא כל השערות טובות שבישראל שזה בחינת החסד הרב של בחינת עתיק. וזה גם כן בחינת: “קרא שמו לא עמי כי אתם לא עמי” (הושע א, ט) וכו’, ותכף חוזר ואומר (שם ב, א): “והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי”, הינו כנ”ל, כי דיקא על־ידי־זה נתגלה עצם מעלתם ותפארתם של ישראל כנגד העמים: שם, אות ד ה.