# צה

> מקור: https://rabenu.app/books/meshivatnefesh/140/1102/95/

בתחלה היצר הרע מחטיא את האדם על־ידי שקרו שמטעה אותו בכמה מיני הטעאות, ואחר־כך כשבא על דעתו לשוב, הוא מחליש דעתו ומכניס בלבו שכבר נסתלק השם יתברך ממנו, והוא רחוק כל כך, עד שכבר אי אפשר לו לשוב. ובאמת הוא להפך, כי מלכותו בכל משלה אפלו בעשר כתרין דמסאבותא [עשר כתרים של הטמאה] רחמנא לצלן, וכמו שנאמר: “השכן אתם בתוך טמאתם”, ודרשו רבותינו זכרונם לברכה: אפלו כשהם טמאים - שכינה ביניהם, וזה עקר דרך התשובה שעשה משה בארבעים יום האחרונים מאלול עד יום כפורים, שהעקר הוא לידע שהשם יתברך עדין עם כל אחד ואחד אפלו עם הגרוע שבגרועים, בבחינת “ואציעה שאול הנך”. וכל זמן שהאדם חוזר זאת בדעתו ומכניס זאת בלבו באמת, שזה בחינת האזהרה וידעת היום וכו’ כי ה’ הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, הינו בחינת “אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך”, אזי בודאי יש לו תקוה גדולה כל ימי חייו לזכות לדרך התשובה באמת, כי זה עקר דרך התשובה בחדש אלול, שהוא בחינת: “הנותן בים דרך” וכו’, שזה סוד כונת אלול כמובא בכונות. והכונה הפשוטה שיוצא מזה לכל בני אדם הפשוטים, הוא לידע שאפלו בתוך מצולות ים השוטפים מאד על האדם כהמון גלי הים ממש, בבחינת: “ותשליכני מצולה בלבב ימים”, אף־על־פי־כן גם שם יש דרך ונתיב תמיד לשוב אליו יתברך על־ידי בחינת: “אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך”, שזה סוד כונת אלול בחינת הדרך הנ”ל, שכל אדם יכול לזכות אליו תמיד בכל מקום שהוא, בפרט באלול, אם יאמין בזה באמת ובפשיטות: הלכות עדות הלכה ה, אות ט.