# קנט

> מקור: https://rabenu.app/books/michtavei-rabbi-natan-br-yehuda/159/

בָּרוּךְ ה', יוֹם ב' וַיַּקְהֵל [יט אדר־א] תרמ"ג, פֹּה טְבֶרְיָא.

לִכְבוֹד יְדִידִי, אֹהֵב נַפְשִׁי, אָחִי וְרֵעִי, מוֹרֵנוּ הָרַב נָתָן נ"י, וְעִם שְׁלוֹם מוֹרֵנוּ הָרַב אַיְזִיק נ"י, עִם שְׁלוֹם בְּנֵי בֵיתוֹ.

הִנֵּה לְפֶלֶא בְעֵינָי: בְּיוֹם א' תְּצַוֶּה כָּתַבְתִּי מִכְתָּב לִכְבוֹד ר' יַעֲקֹב בֶּער נ"י, וְנִתְעַכֵּב הַמִּכְתָּב וְלֹא שָׁלַחְתִּי הַמִּכְתָּב עַד יוֹם ו' הַנַּ"ל – וְשָׁלַחְתִּי אוֹתוֹ עַל־יְדֵי הַמִּיקֶער[1386] מוּחַאמַד סַאלַאח הַסּוּמָא, וְשָׁם כָּתַבְתִּי לָכֶם שֶׁתֵּכֶף תִּשְׁלְחוּ לִי הַדָּבָר הַנַּ"ל שֶׁכָּתַבְתִּי לָכֶם בְּיוֹם א' תְּצַוֶּה, **כִּי הָיָה מִכְתָּב יָקָר – לְהַחֲיוֹת נַפְשְׁכֶם**, וְהָיָה אֶצְלֵנוּ הַמִּיקֶער בְּשָׁבוּעַ הֶעָבַר כַּמָּה פְעָמִים – וְאָמַר לִי שֶׁתֵּכֶף בְּבֹאוֹ הֶחֱזִיר לְךָ הַמִּכְתָּב, וּמֵאִתְּכֶם לֹא רָאִיתִי שׁוּם תְּמוּנַת אוֹת?! וּמֵחֲמַת זֶה לֹא שָׁלַחְתִּי לָכֶם שׁוּם מִכְתָּב, כִּי אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ אֵיךְ לִשְׁלֹחַ לָכֶם – שֶׁיַּגִּיעַ לְיֶדְכֶם; כִּי כַּמָּה פְעָמִים שָׁלַחְתִּי עַל־יְדֵי הַחֲנוּת מֵר' חַיִּים יְהוֹשֻׁעַ נ"י – וְלֹא קִבַּלְתִּי מֵהֶם קַבָּלָה עַל הַמִּכְתָּב, וְהָיָה בְדַעְתִּי – שֶׁמָּא לֹא שָׁלְחוּ לָכֶם, אוֹ שֶׁנֶּאֱבַד, וְעַתָּה שָׁלַחְתִּי לָכֶם עַל־יְדֵי הֶעָרֵל הַנַּ"ל. לִתֵּן לוֹ שְׂכַר טִרְחָא אֶחָד צְוָואנְצִיקֶר[1387] – בִּכְדֵי שֶׁיִּמְסֹר בְּבֵרוּר, וְעַל הַמִּכְתָּב כָּתוּב מֵאוּמָן לִצְפַת תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן.

וְאֵין אֲנִי יוֹדֵעַ מַה לַּחֲשֹׁב, כִּי אַתֶּם נֶחֱשָׁבִים אֶצְלִי כְּמוֹ בָּנַי מַמָּשׁ – וּכְשֶׁאֵין לִי מִכֶּם שׁוּם מִכְתָּב יֵשׁ לִי צַעַר גָּדוֹל; וְכַמָּה פְעָמִים כָּתַבְתִּי לָכֶם: אֶפְשָׁר יְדִידִי, מוֹרֵנוּ הָרַב נָתָן נ"י, הוּא טָרוּד – וְאֵין לוֹ פְּנַאי לִכְתֹּב לִי בְּעֵת הַשַּׁיָּרָא הוֹלֶכֶת, יִכְתֹּב יְדִידִי מוֹרֵנוּ הָרַב אַיְזִיק נ"י; הֲגַם שֶׁהַשֻּׁתָּפוּת שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵינוּ צְרִיכִין לְהָנִיחַ כָּל הַטְּרָדוֹת, מֵהַסָּפֵק רֶוַח לְהָעֵסֶק שֶׁלָּנוּ – שֶׁהוּא וַדַּאי רֶוַח, כִּי נֶצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר[1388], כִּי אִם אֵין אָנוּ פּוֹעֲלִין בְּהַמִּכְתָּבִים שֶׁלָּנוּ כִּי אִם אֵיזֶה רָצוֹן טוֹב לְהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ – גַּם־כֵּן טוֹב מְאֹד, כִּי לֵית רְעוּתָא טָבָא דְּיִתְאֲבִיד[1389].

וְתֵדְעוּ שֶׁהַיּוֹם לָמַדְתִּי הִלְכוֹת רֹאשׁ־הַשָּׁנָה הֲלָכָה ו' – עַל הַתּוֹרָה "אַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה"[1390], וּמָה אֹמַר לָכֶם, אַחַי וְרֵעַי: תְּעַיְּנוּ בַּהֲלָכָה זֹאת בֶּאֱמֶת – וְתִרְאוּ הַסּוֹדוֹת הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר שָׁם מְגַלֶּה, וְתִמְצְאוּ שָׁם מַרְגּוֹעַ לְנַפְשְׁכֶם לְהַחֲיוֹתְכֶם; כִּי לְפִי הַהַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁעוֹבְרִין עָלַי בַּשָּׁנָה הַזֹּאת, בִּלְתִּי סִפְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל וְתַלְמִידוֹ הַקָּדוֹשׁ לֹא הָיִיתִי יָכוֹל לִחְיוֹת אֲפִלּוּ שָׁעָה אֶחָת, כִּי מִבָּנַי וּמִבְּנוֹתַי אֵין לִי שׁוּם מִכְתָּב, וּמִנֶּכְדִּי מִבְּרֶסְלֶב – הָיְתָה לִי יְדִיעָה שֶׁהָלַךְ לָחַיִל[1391], וְזוּגָתִי תִּחְיֶה – כִּמְעַט אֵינוֹ עֹבֵר שְׁנֵי יָמִים שֶׁלֹּא תִהְיֶה לָהּ חֹלָאַת אַחֵר, וְאֵין לָהּ עוֹד כֹּחַ לִסְבֹּל מַכְאוֹבֶיהָ, וּמִיּוֹם ד' הֶעָבַר תָּפַס לָהּ עוֹד הַפַּעַם הַפִיבֶּער[1392] – בְּכָל יוֹם בַּחֲרוֹן־אַף גָּדוֹל; וְחוּץ מִזֶּה, סְ'פָארְט אִיהְר אִינְטֶערְן הַארְץ[1393] – וְצַעֲקוֹתֶיהָ מָרִים וּמְרוֹרִים, וְהָרַחֲמָנוּת שֶׁעָלֶיהָ אִי־אֶפְשָׁר לִי לִסְבֹּל, אַךְ מֵחֲמַת שֶׁאֲנִי מַאֲמִין שֶׁבַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי[1394] – אֲנִי רֹאֶה הַרְחָבוֹת, כִּי "לוּלֵי תּוֹרָתְךָ וְכוּ'"[1395].

וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ מֵאִתְּךָ שֶׁתַּלְוֶה לִי שְׁנֵי בִּישִׂלִיקֶיס[1396], וְתֵלֵךְ אַתָּה, וְר' אַיְזִיק נ"י, וְר' יוֹאֵל הִירְשׁ נ"י – עַל צִיּוּן הָאֲרִ"י הַקָּדוֹשׁ, וְשָׁם תַּעֲשׂוּ עֲבוּרָהּ פִּדְיוֹן – וּתְחַלֵּק הַמָּעוֹת לְאֵלּוּ הָאֲנָשִׁים; וְגַם תֵּלֵךְ עַל צִיּוּן אָבִי זִכְרוֹ לִבְרָכָה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא; וְגַם לוֹמַר לְכָל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁיְּבַקְשׁוּ רַחֲמִים עָלֶיהָ. וְגַם אֲנִי מְבַקֵּשׁ מֵאֵת יְדִידֵנוּ מוֹרֵנוּ הָרַב[1397]...– וּלְבַקֵּשׁ אוּלַי יִתֵּן אֵיזֶה סְגֻלָּה; לְסַפֵּר לוֹ שֶׁהִיא חוֹלָה עֵרֶךְ חֲמִשָּׁה עָשָׂר חֳדָשִׁים, וּכְשֶׁמְּקַבֶּלֶת חִינָא[1398], זוֹרֵק אוֹתָהּ[1399] עַל אַרְבָּעָה חֲמִשָּׁה יָמִים – וְתוֹפֵס אוֹתָהּ עוֹד הַפַּעַם, רַק עַתָּה נִתְחַדֵּשׁ לָהּ עוֹד חֹלָאַת – וָואס סְ'פָארְט אִיהְר אִינְטֶערְן הַארְץ[1400]; וּמַה שֶּׁאֹמֵר לְךָ תִּכְתֹּב לִי, אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁתּוּכַל לִקְנוֹת הָרִיצֶפְּט[1401] – וְיַעֲלֶה דָּבָר קָטָן[1402], תִּשְׁלַח לִי מִשָּׁם. וְהָעִקָּר לְהִתְפַּלֵּל עָלֶיהָ שֶׁיִּשְׁלַח לָהּ ה' יִתְבָּרַךְ רְפוּאָה שְׁלֵמָה חִישׁ מַהֵר. וְאָנוּ צְרִיכִין לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל שִׂמְחַת פּוּרִים, וּלְהָכִין עַצְמֵנוּ לְהַמְתָּקַת כָּל הַדִּינִים[1403].

זוּלַת זֶה חֲדָשׁוֹת אָיִן, רַק חַיִּים וְשָׁלוֹם וְשִׂמְחָה.

אֹהַבְךָ בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים,

**נָתָן מִבְּרֶסְלֶב**

וּפְרֹס בְּשָׁלוֹם לְמַעֲנִי לְהַוָּתִיק וְחָסִיד מוֹרֵנוּ הָרַב ר' צְבִי נ"י, וְלִידִידִי הַוָּתִיק וְחָסִיד מוֹרֵנוּ הָרַב ר' נַחְמָן נ"י, וּלְהֶחָסִיד ר' דֹּב נ"י, וּלְהַנָּגִיד ר' יַעֲקֹב נ"י, וּלְאָחִיךָ מוֹרֵנוּ הָרַב סֶענְדֶיר נ"י עִם שְׁלוֹם בְּנוֹ מוֹרֵנוּ הָרַב אֱלִיעֶזֶר נ"י, וְר' אַבָּא כַּץ־מָאן נ"י; וְלִכְתֹּב לִי מָה הוּא עֹשֶׂה. וּלְאֹהֵב נַפְשִׁי ר' יַעֲקֹב בֶּער נ"י; וְלִכְתֹּב לִי אִם הוּא מִתְוַעֵד עִמָּכֶם, וְאִם הוּא מָצָא טוֹב[1404].

וּפְרֹס בְּשָׁלוֹם עֲבוּרִי לְר' נָתָן נ"י; וְלִכְתֹּב אִם הוּא יוֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ. וּלְאָחִיו ר' יוֹאֵל צְבִי נ"י, עִם שְׁלוֹם בְּנוֹ מוֹרֵנוּ הָרַב אַבְרָהָם נ"י, עִם שְׁלוֹם מוֹרֵנוּ הָרַב הֶענִיךְ נ"י, וּלְר' יוֹסֵף נ"י; וְאִם הוּא עָשָׂה נִשּׂוּאִין לְבִתּוֹ לְמַזָּל טוֹב. וּלְר' מֵאִיר נ"י, וּלְהֶחָסִיד ר' הִירְשׁ מִטָּאלְטְשִׁין נ"י. וּלְמַעַן ה' לִכְתֹּב לִי קַבָּלָה עַל מִכְתָּב זֶה, וְעַל מִכְתָּב הַנַּ"ל.

מֵחֲמַת שֶׁלֹּא הָיָה שַׁיָּרָא הַמִּכְתָּב נִתְעַכֵּב עַד הַיּוֹם יוֹם א' פְּקוּדֵי, וְאָשִׂיחַ לִפְנֵיכֶם צָרוֹת זוּגָתִי תִּחְיֶה – לְהִתְפַּלֵּל עֲבוּרָהּ, כִּי הַיּוֹם הָיָה לָהּ שְׁנֵי פְעָמִים פִיבּוֹר[1405] – וְאֵין בְּכֹחִי לִסְבֹּל צָרוֹתֶיהָ. עִמְדוּ נָא חֲבֵרַי לְעוֹרֵר רַחֲמִים עָלֶיהָ – כִּי הִיא אִשָּׁה כְּשֵׁרָה מְאֹד, וּתְבַקְּשׁוּ מִכָּל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ לְהִתְפַּלֵּל עָלֶיהָ.

זוּגָתִי מָרַת בְּרַיְנֶע לֵאָה תִּחְיֶה וַאֲחוֹתִי מָרַת חַנָּה תִּחְיֶה פּוֹרְסִים בִּשְׁלוֹם אִמְּךָ תִּחְיֶה, וּבִשְׁלוֹם זוּגָתְךָ מָרַת יְדַאסִי לֵאָה תִּחְיֶה, וּבִשְׁלוֹם הָאִשָּׁה חַוָּה תִּחְיֶה, וּבִשְׁלוֹם בִּנְךָ הַיָּקָר, הַמֻּשְׁלָם, הֶחָכָם, מוֹרֵנוּ הָרַב סֶענְדֶיר חַיִּים – נֵרוֹ יָאִיר לְאֹרֶךְ יָמִים וְשָׁנִים טוֹבִים.

[1386] +=חַמר.

[1387] +=עשרים.

[1388] +שמואל־א טו.

[1389] =אין שום רצון טוב שנאבד (זוהר תרומה קנ:).

[1390] +ליקו"מ ח"ב יב.

[1391] +=נלקח לצבא.

[1392] +=קדחת.

[1393] =היא חשה בלִבה.

[1394] עי' ליקו"מ קצה.

[1395] "לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעֹניי" (תהלים קיט, צב).

[1396] +=שם מטבע.

[1397] חסר בהעתקת כת"י. ואולי הכוונה לר' שמואל העליר – רבה של צפת, שהיה רופא מומחה, מפורסם במרקחות רפואה נאמנים שיצאו תחת ידיו.

[1398] +=צמח מרפא.

[1399] +=את הקדחת.

[1400] =מה שחשה בלִבה.

[1401] +=מרשם.

[1402] =סכום מועט.

[1403] +שיהר"ן קלא.

[1404] =אם מצא אשה.

[1405] +=חום.