# יט

> מקור: https://rabenu.app/books/michtavei-rabbi-natan-br-yehuda/19/

[מִכְתָּב לְר' צְבִי טְרוֹבִיצֶר מִצְּפַת]

(חָסֵר) וְהָיִינוּ בָּרוּךְ ה' בְּחֶבְרוֹן עִיר הַקֹּדֶשׁ אֵצֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, וְגֹדֶל הַחִיּוּת וְהַשִּׂמְחָה שֶׁיֵּשׁ לִי – מֵעֹצֶם הַחֶסֶד הַגָּדוֹל שֶׁעָשָׂה ה' יִתְבָּרַךְ עִמָּדִי שֶׁהֵבִיא אוֹתָנוּ לִקְדֻשָּׁה כָזוֹ. וְאֵין מָקוֹם קָדוֹשׁ שֶׁלֹּא הִזְכַּרְתִּי אֶת שִׁמְכֶם לְפָנָיו, וּבִפְרָט בִּנְכֶם וְכוּ' – שֶׁלֹּא יָצָא מִמַּחֲשַׁבְתִּי אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד. וַאֲנִי בָּטוּחַ בַּה' יִתְבָּרַךְ שֶׁבִּזְכוּת הַמְקוֹמוֹת הַקְּדוֹשִׁים כְּבָר רִפֵּא אוֹתוֹ ה' יִתְבָּרַךְ, בִּזְכוּת רַבֵּנוּ זַ"ל וְתַלְמִידוֹ הַקָּדוֹשׁ – אֲשֶׁר הָיוּ אֲנָשִׁים אֲמִתִּיִּים וְלֹא אֲנָשִׁים שַׁקְרָנִים[197], וּמַה שֶּׁאֵרַע לוֹ הַדָּבָר הַזֶּה – מֵחֲמַת שֶׁזוּגָתָם תָּלְתָה הַדָּבָר בְּדָבָר רֵק; וּכְבָר שָׁמַעְתִּי מֵאַדְמוֹ"ר מוֹהֲרַנַ"תְּ זַ"ל, כִּי אָנוּ מְקֻשָּׁרִין לְאוֹר הַחַיִּים – וְזֶה פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים[198], וּכְבָר מְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה "תִּקְעוּ אֱמוּנָה"[199] גֹּדֶל הָעִנְיָן. וְ'הַגָּדוֹל' שֶׁרָצָה לִרְדֹּף אֶת אֲחִיכֶם הַצַּדִּיק – הָרַג אֶת עַצְמוֹ, אַךְ בֶּאֱמֶת כֹּחַ רַבֵּנוּ זַ"ל גָּדוֹל עַד לִמְאֹד – שֶׁהָיָה מַכְנִיעַ כָּל הַקְּלִפּוֹת הַקָּשׁוֹת, וְהוּא מַכְנִיעָם.

וְעַתָּה בָּאתִי לְבַקֵּשׁ אֶתְכֶם, וְאֶת יְדִידֵנוּ הַוָּתִיק וְחָסִיד ר' קַלְמָן נ"י, וְאֶת יְדִידֵנוּ הַוָּתִיק וְחָסִיד הַצַּדִּיק ר' אֶפְרַיִם[200] – שֶׁתִּרְאוּ לְהִתְאַמֵּץ וְלִרְדֹּף וְלַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּין נֶכְדֵי מוֹרֵנוּ הָרַב נַחְמָן נ"י; וְעַכְשָׁו כְּשֶׁבָּאתִי בְּיוֹם ה' הֶעָבָר – וְאָמְרוּ לִי שֶׁהוּא בִּצְפַת תִּבְנֶה וְתִכּוֹנֵן וְנַעֲשָׂה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, עַל־כֵּן אֲנִי מְבַקֵּשׁ מֵאִתְּכֶם, וְגַם ר' אֶפְרַיִם מְבַקֵּשׁ מֵאִתְּכֶם, שֶׁתִּרְאוּ בְּכָל כֹּחֲכֶם לְחַפֵּשׂ אֵיזֶה זְכוּת וּנְקֻדָּה טוֹבָה. וְהַנְּקֻדָּה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הִיא מָצוּי לִמְצֹא בוֹ, כִּי הוּא נֶכֶד רַבֵּנוּ זַ"ל – וְזֶה בְּוַדַּאי נְקֻדָּה טוֹבָה, וּכְבָר אָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל: "אִיהְר זָאלְט עֶרְלִיךְ הַאלְטִין מַיְינֶע קִינְדֶער, וָוארִין עֶס וֶעט פִין זֵייא אַרוֹיס קִימֶען גִּיטֶע פֵּרוֹת"[201]; וְלֹא אָמַר שֶׁהֵם בְּעַצְמָם יִהְיוּ טוֹבִים, רַק הֵם יִהְיֶה לָהֶם בְּחִירָה – וְסוֹף כָּל סוֹף יִהְיוּ מֵהֶם פֵּרוֹת טוֹבִים. וּמְאֹד בַּקָּשָׁתִי מִכֶּם לִכְתֹּב לִי בְּאֵיזֶה אֹפֶן הוּא הַשָּׁלוֹם, בִּכְדֵי לֵידַע אֵיךְ לְהִתְנַהֵג וְאֵיךְ לִכְתֹּב לִידִידֵנוּ ר' אֶפְרַיִם.

וְגַם תֵּדְעוּ שֶׁהָיָה הַטּוּלִיפּ שֶׁלּוֹ מִשּׁוּעָלִים[202] בְּמַשְׁכּוֹן עֲבוּר הַקְּנִיָּה, וּפָדִיתִי אוֹתוֹ בְּיוֹם ו' הֶעָבָר בְּעַד חֲמִשִּׁים גְּרָאשׁ, וְהוּא מֻנָּח אֶצְלִי; עַל־כֵּן תֹּאמְרוּ לְנַפְתָּלִי שֶׁיִּשְׁלַח לִי עַל־יְדֵי אִישׁ בֶּטַח[203] עִם מִכְתָּב – וִיקַבֵּל אֶת הַטּוּלִיפּ מִמֶּנִּי. וְגַם אֲנִי כֹּתֵב לָכֶם שֶׁנִּמְצָא אֶצְלִי סַךְ חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּישְׂלִיקֶיס הַנִּשְׁלַח לִי מֵר' יַעֲקֹב נ"י – שֶׁנִּצְרָךְ לִתֵּן לְהַזּוּג, אֲזַי אֶשְׁלַח לְךָ.

**יְדִידְךָ, נָתָן מִבְּרֶסְלֶב**

[197] המעשה היה כך: בנו של ר' צבי טרוביצר, דעתו לא היתה מיושבת עליו כ"כ. אמו נסעה עמו לאחד ממפורסמי הדור (שעסק בסגולות ורפואות) לבקש לו רפואה, אך הוא מאן לעזור לו מחמת התנגדותו לברסלב, ואמר: "אצלכם חלה, אצלכם יתרפא". קיימו אנ"ש דבריו והלכו לציון רבינו והעתירו עבורו בתפילות עד ששבה לו דעתו.

[198] מובא במכתבי מוהרנ"ת (השמטות כת"י בסוף מכתב מיום א' ויקרא תר"ד): "השטות שכתבת מזוגתך תחיה, שרצונה ליסע וכו' (למפורסמים להתברך בבנים). תבין מעצמך גודל שטות דעתה: למי תיסע?! למתנגדים וחולקים ואינם יכולים להושיע כלל, בפרט אתכם?! ה' יתברך יושיע אתכם בודאי". עיין עוד בעלים לתרופה פח בעניין זה.

[199] +ליקו"מ ח"ב ה, ה.

[200] ב"ר נפתלי – תלמיד רבינו.

[201] ="כי הם אילנות יקרים מאד, ויהיו גדלים מהם פירות טובים ונפלאים מאד" (חיי מוהר"ן רעד).

[202] =מעיל עליון מפרוות שועלים.

[203] =אדם נאמן.