# כד

> מקור: https://rabenu.app/books/michtavei-rabbi-natan-br-yehuda/24/

ברוך ה', יום ג' לסדר כי תצא למלחמה ה' אלול תרל"ז, פה טבריא.

לכבוד בני היקר, הנצמד בקירות לבבי ונחקק במחי וברוחי, מורנו הרב איזיק נ"י, עם שלום זוגתו, היא כלתי הצנועה והחסודה מרת קילא תחיה, עם שלום נכדתי מרת חיה לאנע תחיה, ונכדתי הנעימה מרת פיגלע תחיה, ונכדתי הצנועה מרת יענטא תחיה, ונכדי החביב והנעים מורנו הרב נפתלי משה נ"י, ונכדי היקר וחביב מורנו הרב שמעון נ"י.

וה' השומע, טוב והמטיב, הוא ייטיב לכם הכתיבה והחתימה טובה – עמכם, ועם בני ובנותי, ובניהם ובנותיהם, ועם כל אחי ואחיותי – הם ובניהם עם בנותיהם, וכל בעליהם ונשותיהם, בטוב, בכל מכל כל, בתוך כלל ישראל, אמן נצח סלה ועד.

ברוך ה' פה אני וזוגתי תחיה, ואמי תחיה, ואחותי, ואנשי שלומנו – הדרים בצפת תבנה ותכונן, ובירושלים תבנה ותכונן במהרה בימינו אמן, כלם בחיים ושלום. כה אזכה לשמע מכם החיים והשלום, ושלום דיקא, והצלחה וברכה מתוך שלום, אמן נצח סלה ועד.

אחר דרישת שלומכם הטוב כמשפט, באתי להודיעך ידידי בני שלא היה בדעתי לכתב לך עוד מכתב עד אחר ראש־השנה הבא עלינו לטובה, אך מכרח אני לכתב לך – מחמת גזרת אבי ז"ל שגזר עלי לכתב לך. ואספר לך מעשה.

מעשה שהיה כך היה: אני נסעתי על יאר־צייט[224] מאבי ז"ל לעיר הקדש צפת תבנה ותכונן, ושם נתמהמהתי שלשה עשר ימים – מחמת שנסעתי לר' צבי, וגם להיות ערב ראש־חדש על ציון הקדוש של האר"י זכותו יגן עלינו אמן, ועל שאר ציונים הקדושים; ובשבוע העבר ביום ב' וביום ד' וביום ו' ראיתי אבי ז"ל בחלום, ואמר בדרך קובלנא: שמעתי המחלקת שיש בין בני מיכל נ"י, ובין נכדי – שהוא בנך איזיק נ"י; ואף שבגוף העסק מתחלה היה בנך צודק, אך מחמת שהוא כפוי טובה – איך שבני גדל אותו ולמד עמו ונשא אותו, ועל זה היה קטרוג גדול עליו; ואני עמדתי למליץ – ולא הועיל, אך המלצתי עליו בטענה אחת: שהוא ידע בעת שישב בנו, היכן בני זאב טמן עצמו מהגזרה – ולא הגיד, ונתנו לו ארכא ארבעה חדשים, והיה צריך לי לילך לבנך איזיק נ"י, לומר – לתקן הדבר, ועתה כשבאת על מקום שלי, אני מודיע לך – בכדי שלא אצטרך לילך מארץ־ישראל לחוץ לארץ; ואתה תכתב לו שישוה עם בני מיכל נ"י על פי דת ודין, ולא יהיה כפוי טובה חס־ושלום. ואמר סימן שהחלום הוא אמת, כי לפעמים דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין[225], וסימן אם הוא חלום אמת, שתכף בבאך תשיג מכתב מבני מיכל נ"י – מהעניות והדחקות שלו.

וכך היה. אני באתי לפה ביום א' שבוע זו, ובאור הבקר בא מכתב מאחי מיכל נ"י בדבר גדול – מגדל מרירות הדחקות שלו והעניות העובר עליו, וגדל האכזריות שלך עליו מיום ב' בין המצרים, וגדל הבזיונות שבזית אותו בביתו של ר' ברוך, עד שבתי שינדל תחיה ובתי אדל תחיה בכו, וחתני ברוך נ"י אמר לו שהוא מן הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואין משיבים[226]. ובתי הכתה עצמה על ראשה, ואמרה לך: למי אתה מבזה? לאביך ולרבך! ואמרה לך דבורים שחס־ושלום כדאי לקרע עליהם: שאפלו חס־ושלום למשה רבנו – לא תשמע תקנת עצמך, ולא חס־ושלום על ראש־השנה (יהיה לך תקנה) – מחמת אפשר יאמר אין אתה עשה כשורה; הגם שאיני מאמין כך, אבל אף־על־פי־כן נמצאו.

ובקצור, כשקראתי המכתב נפלתי חלשות לערך שעה – והיה בכיה גדולה, וזוגתי תחיה ואמי תחיה ואחותי תחיה, ובדחק הקימו אותי. על־כן בני ידידי, אם אתה רוצה באמת שאחיה עוד, ותשוה עם אחי כמו שתוכל להשוות. ותאמין לה' יתברך שלא יעזב אותך, וימלא לך כל חסרונך – אשר לפי דעתך; הרב והבוררים מחסרים לך, כי ערם יצאת מבטן אמך, ואצל ה' יתברך אין עצור להושיע – בין רב למעט, ותקים: "לעשות הטוב והישר – זו הפשרה"[227].

ותאמין שאין אחד נוגע במה שמוכן לחברו, ואיך אתה יכול לסבל בלבבך: שאפלו לא יהיה אחי ידידך – רק איש אחר, אם ישב בכפר החקורות כזו[228] – אתה צריך לרחם עליו, כי זה סימן ישראלי: רחמנים גמלנים בישנים[229], ובפרט דודך ובני דודך, ואתה אהוב עמו עד לפני שתי שנים – כשני אחים אהובים וכבן לאב, ואיך נהפך לבך בקרבך לאכזריות כזה?

ואפלו אם הוא אכזר נגדך, אתה צריך להיות רחמן נגדו; כי מתחלה עשה לך טובות הרבה – ואין אתה צריך לשכח הטובה לעולם; ואתה צריך לדון אותו לכף זכות – כי מחמת דחקתו, אשר לא הרגל בזה מעולם, עשה עולה.

ותדע בני, שאם חס־ושלום חס־ושלום לא תשוה אתו ולא תעשו שלום באמת כמאז וכמקדם, אזי חס־ושלום חס־ושלום תתחרט, כי חס־ושלום חס־ושלום, אל תפתח פה לשטן[230] רחמנא לצלן – תאבד אותי חס־ושלום, כי לא יכלתי עוד לסבל המכתבים והעגמת נפש וקול בכיות מאמי תחיה ומאחותי תחיה. ואם תראה אותי – לא תכיר אותי מחמת גדל הצער, [כ]שהייתי בצפת תבנה ותכונן שאלו אותי אנשי שלומנו מפני מה הזקנת כל־כך.

בני! בני! בני! בני! בני! בני! בני![231] רחם עלי ועליך ועל נפש עולליך וטפיך: או לברח משם; ואם אין אתה יכול לברח – תשוה עצמך כמו שתוכל. ואני בטוח בה' יתברך, ובכח וזכות רבנו ז"ל ותלמידו הקדוש, וזכות הצדיקים השוכנים בארץ־הקדש, ובכח התפלות שאתפלל עליך ועל זוגתך ועל בניך היקרים, שבודאי, איך שתהיה – רק בלי מחלקת, בודאי לא יעזב אותך ה' יתברך, וישפיע עליך כל הטוב סלה, ותגדל עם זוגתך תחיה את בניך ובנותיך בהרחבה. רק למען ה', תעשה לפנים משורת הדין, ולהפך כל אכזריות לרחמנות באמת[232] – לסבל מה שהוא רוצה.

על־כן איני יכול, ואין אני גוזר דבר שאין יכולין לומר[233]. ואיך שתהיה יתן לך ה' יתברך פרנסה. ותשליך כל השנאה והקנטור מלבך, ותהפך לבבך לאהבה לדודך ולבני דודך; כי אני יודע שאהבת אותם אהבת נפש. ואני כתב לך כל זה בגזרת אביך זקנך זצוק"ל – שהוא אהב אותך כאב לבן. ואתה תבקש מאת אחי זאב נ"י שהוא יעשה שלום ביניכם באמת – בלי שום ערמה, ובלי עוד שום טוען ומשיב, ודין ודברים, רק באמת כמאז וכמקדם: מה ששיך לאחי יהיה שיך לו, ומה ששיך לך יהיה לך.

ומזה שאתה ראה לפעמים שאני כתב לאחי דברים חדודים[234], מזה לא תקשה ערפך, כי אליו אני צריך לכתב כך; אבל אתה, איך שכחת הטובות שעשה עמך מתחלת ביאתך: איך קרב אותך, ואיך קבל אותך בשמחה, ואיך למד עמך, ואיך נשא אותך ונסע לחמיך ז"ל לעשות גמר על החתנה – שנסע על הרים וגבעות, שאתה בעצמך ספרת לי. למה אתה רוצה לדחות אותו מהכפר? וכי כך הישר? הלא הוא אבד כל הונו ורכושו עבור חמיו, ואחר־כך נתן לו מעות חזקה.

הגם שאתה גם־כן יש לך טענה – שאתה יושב כל־כך: אבל אתה בא מכחו! הלא יש יחיד המשגיח – ומאתו לא נעלם שום דבר, וצריך להתירא מפניו יתברך, ולהתביש מפניו – לעשות באמת ותמים, וכתוב[235]: "והייתם נקיים מה' ומישראל", וכתיב[236]: "ובאת אל השופט", ופרש רש"י: אין לך אלא בשופט שבימיך! ובפרט שלשה בורריך כתבים אלי כך – אלהים נצב בעדת אל[237]!

גיוואלד בני[238] נרך יאיר, יהודים מוסרים נפשם וממונם בשביל ה' יתברך, ואפלו קלי עולם – ואתה מחמת חשש חסרון פרנסה אתה עובר על מצות האל?! ובפרט חרבן בית שני – היה מחמת שנאת חנם, ובפרט נגד דודך אשר קרב אותך וגדל אותך – אשר בודאי קבלת מאתו אות אחת, ואתה צריך לקראו רבי אלופי ומידעי, וצריך לנהג בו כבוד[239]; ואבדת רבו קודמת לאבדת אביו[240].

על־כן בני ידידי אהובי – אשר אני אהב אותך אהבת נפש, ואני חפץ הצלחתך באמת בעשר רב – ואין אני חפץ מעות גזלות אצלך; וכשהרב ושני בוררים אמרו כך, תאמין שכך אמר הקדוש ברוך הוא. ובודאי מה שיהיה נחסר מאתך מחמת הפסק־דין של הבוררים – בודאי ימלא לך ה' יתברך ממקום אחר בשפע כפולה ומכפלת; ואל תאמץ לבך מאחיך האביון, ומבשרך אל תתעלם; עין רש"י פרוש הפסוק בפרשת ראה בקפיטל ט"ו פסוק ז', גם עין ברש"י פסוק ט'.

ואין אני יכול להבין איך אתה יכול להתאפק – שאתה תתפזר בכל הכפר, והוא לא יהיה לו פת לחם; אם אין אתה מרחם עליו – אתה צריך לרחם על בניו הקטנים, הלא עצמי ובשרי הם, בעטראכט זיך גוט מיין קינד צי סע רעכט אזוי[241]. בפרט ה' יתברך שונא המחלקת ואהב שלום, כי שמו של הקדוש ברוך הוא שלום, וכדאי בעבור כבוד ה' למסר נפשך וממונך. ואני בטוח בה' יתברך שבודאי לא תפסיד כלל, כמו שכתוב[242]: "יש מפזר ונוסף עוד". וה' יתברך ימלא לך חסרונך, ואם ירצה ה' תראה ישועות ה' עמך.

ותעשה למען מצות כבוד אביך נ"י ואמך זקנתך, כי תאמין לי בני שאין עוד בכחנו לסבל המכתבים שלהם; ואחי זאב אין כתב לי כלל – כי מוזר הייתי לאחי; ועשה זאת בשביל אביך זקנך.

ותמסר לאחי זאב נ"י, ותפרש שיחתך לפניו – כל מה שאתה אין יכול לסבל בכחך, אפשר יקל מעליך. ואני מבקש אותו, שירחם עלי – ויעשה שלום באמת, השוה לשני הצדדים. ואני מבטיח לו בעזר האל הגדול והנורא – אשר שמו שלום, שאם יעשה שלום אמתי, יהיה השלום לו כלי מחזיק ברכה[243] – לקבץ כל פזרונו, ויצליח בנכסיו, ויהיה לו הרחבות משני הצדדים. וה' יתברך ירחם על אחי זאב נ"י – וירחיב לו בכל מיני הרחבות, וירחם על אמנו הזקנה והחלושה עד מאד מאד, ועלי גם־כן, שנחלש כחי מאד מאד – שידי רותתין מחמת חלשתי, וימצא הצד השוה לשני הצדדים באמת לאמתו, ויהיה נחשב אצלו כמו שצריך להשוות שני אנשים זרים כפי האמת.

וגם אתה בני תותר משלך כל מה שתוכל בכחך – בכדי שיהיה שלום ביניכם. ואני מאמין שיתתקן אצלכם החיים טובים, וגם דער אגראדניק וועט זיך אויך אפ זיכן[244]. ותלמד בספר המדות אות "מריבה" ואות "ממון" – ושם תראה גדל פגם המחלקת.

**ותקרא המכתב שלי כמה פעמים, ובכל פעם תתפלל לה' יתברך שתוכל לקים מכתבי**: שיעזר לך ה' יתברך להתגבר על יצרך – ולכף אותו רק לשלום, ויהיה שלום לך ולאביך ולבניך היקרים – שלום בגופם, ושלום בממונם, ושלום בתורתם; כי תקים התורה, כי "ואהבת לרעך כמוך, הוא כלל גדול בתורה"[245] – והוא כל התורה.

ומחמת גדל בטחוני מאהבתך אותי, וגם מחמת שעתה הוא הימים של ראש־חדש אלול הקדושים – שצריכין להכין עצמנו ליום הדין, קצרתי ואמר שלום.

אביך המעתיר בעדכם בכל עת, וחפץ שלום שיש לו פה[246], ודורש שלומכם תמיד, וחפץ הצלחתכם באמת, ומקוה לתשובתכם ביחד כמו מאז ומקדם, ומצפה לשמע שהיו כלכם על ראש־השנה באומן – בתוך קבוץ הקדוש,

**הקטן, נתן, בן אדוני אבי מורי ורבי מורנו הרב יהודה זללה"ה**

אמי הזקנה מרת בילא תחיה, ודודתך מרת חנה תחיה, וזוגתי מרת ברינע לאה תחיה, פורסים בשלומכם החיים און בייטן דיך שלום, און זייא וועלן בייטן פאר דיר[247] שיהיה לך הצלחה וברכה – בכל אשר תפנה תצליח.

ותדע בני שהמעות, סך עשרים ושש גאלין, מלבוב – עדין לא באו. ובודאי יש לכם רעציפסט[248] – ותוכלו לראות על הפאסט[249]; כי על הפאסט מחיב להיות קבלה על המעות, מלבוב, מהרב הנ"ל – על המעות. ולעת עתה מכרח הייתי מחמת דחקי ללוות אצל האברך נתן בן ר' צבי מאה אריה[250]. על־כן תכתבו ללבוב. וגם אני כתבתי זה שלשה מכתבים.

וגם כל המעות אשר נמצא תחת ידכם – תשלחו לי, כי אני הייתי צריך לתן שכר דירה עוד בחצי חדש מנחם אב – ואני לא נתתי לו אפלו פרוטה אחת, כי אני יושב ברוך ה' ברוך ה' בזה הדירה – מיום באי, לארך ימים ושנים, ואני ברוך ה' חשוב אצל בעל־הבית שלי – וממתין להמעות עד באם, והוא גם־כן עני. על־כן תשלחו חיש מהר – להחיות נפשי.

ופרס בשלום לחתני היקר מורנו הרב ברוך, עם שלום זוגתו, היא בתי היקרה מרת אסתר שינדל תחיה, עם שלום בנם היקר והחביב מורנו הרב הערשלי – נכדי נ"י, ונכדי קאפיליע נ"י, ונכדי אהרן נ"י, ונכדתי החכמנית מרת שארקע תחיה, ונכדתי הקטנה מרת סימא תחיה; ה' יתברך ייטיב להם הכתיבה וחתימה.

ופרס בשלום בתי מרת אדל תחיה עם שלום בעלה חתני מורנו הרב יהושע; ה' יתברך ייטיב להם הכתיבה והחתימה בבני חיי ומזונא ואריכת ימים ושנים טובים. ופרס בשלום לאחי מורנו הרב זאב נ"י עם שלום כל בני ביתו – באהבה עזה; וה' יתברך ייטיב להם הכתיבה והחתימה טובה בכל מילי דמיטב.

אמנו תחיה ואחותנו תחיה וזוגתי תחיה פורסים בשלומכם הטוב, וכלנו מתפללים בעדכם בכל עת על ציונים הקדושים.

ומכתב אני שולח לך ב'חותם בתוך חותם' – שלא יקרא שום אדם אותו. ואם דודך רוצה שלום באמת בלי שום ערמה, ומה שבכחך לסבל – תסבל למען השלום; ואפשר הוא רוצה דבר שאין כלל בכחך לסבל **– **אין אני גוזר עליך חס־ושלום חס־ושלום, רק למען ה', מעתה לא תבזה אותו, ותסבל כל הבזיונות שיבזה אותך – ולא תשיב לו שום דבר כלל וכלל[251].

[224] =יום השנה.

[225] +סנהדרין ל.

[226] +שבת פח:

[227] פירש"י דברים ו, יח, וכן רמב"ן שם.

[228] +=שטח חקלאי.

[229] +יבמות עט.

[230] +ברכות יט.

[231] כדרך שאמר דוד על בנו אבשלום (גמ' סוטה י: עי' חיי"מ רחצ).

[232] +ליקו"מ ח"ב ד.

[233] =שאין יכולים לקיים.

[234] +=תוכחות.

[235] +במדבר לב, כב.

[236] +דברים יז, ט.

[237] עי' סנהדרין ו:

[238] +=אהה בני.

[239] +אבות ו.

[240] +ב"מ פב.

[241] =תחשוב טוב בני אם כך הוא הנכון.

[242] +משלי יא, כד.

[243] +עוקצין ג, יב.

[244] =וגם הגנני ימצא (סיפו"מ יג, יום ב').

[245] +ירושלמי נדרים ל:

[246] +ליקו"מ נז.

[247] =ופורסת בשלומך, והם יפרסו שלום עבורכם.

[248] =אסמכתא למסירת המכתב לנמען (ראה לקמן סוף מכתב קעד).

[249] +=דואר.

[250] +=גרוש.

[251] עי' ליקו"מ ו.