# כט

> מקור: https://rabenu.app/books/michtavei-rabbi-natan-br-yehuda/29/

ברוך ה', יום א' וארא [כד טבת] שנת תרל"ח, פה עיר הקדש טבריא, תבנה ותכונן במהרה בימינו.

לכבוד ידידי עז, אהב נפשי באמת, מורנו הרב נתן נ"י, עם שלום אביו היקר המפלא, ותיק וחסיד וכו', כבוד שם תפארתו, מורנו הרב צבי נ"י.

תהלה לאל ברוך ה' כלנו בקו החיים והשלום; כה יזכה אותי ה' יתברך לשמע מכם חיש מהר בשורות טובות מבריאותכם הטוב, אמן נצח סלה ועד, ומרפואתכם בשלמות: מבני ביתך, ומאמך תחיה, ומכל אהבנו באמת.

המכתבים ממך ומידידנו ר' צבי נ"י ומבני קבלתי לנכון – והחייתני, ה' יתברך יחיה אתכם בבשורות טובות. אך השמחה עדין אינו יכול להיות בשלמות, מחמת שזוגתך אינה בקו הבריאה; ואחיך נ"י עדין לא נתרפא, ומה זה שמקדם כתבת לי שנתרפא והיה על ראש־השנה? אך בזה מרמזין לנו שצריכין אנו רק לצעק ולזעק לה' יתברך ולהודות על המעט הרחבה[285], ולצעק להבא על הישועה שלמה בגשמיות ורוחניות, ולקבל הכל בשמחה ובאהבה – ואף־על־פי־כן לצעק לה' יתברך, עד ישקיף וירא ה' משמים וירחם בישועה שלמה.

וגם אודות שכתבת לי מבן ידידנו ר' יצחק ז"ל – שנתרחק מביתכם זה שני חדשים, יש לי צער גדול, כי הוא בן ר' יצחק וחתן ידידנו הצדיק ר' יקותיאל ז"ל. ואפשר צריכין דוקא לקרב המרחק – כמו אליהו הנביא[286]. אם ירצה ה' בשבוע הבא עלינו לטובה אכתב לו בעצמי איזה מכתב, כי זכאה מאן דרדיף בתר חיבא[287].

ותדע שאני שולח הקבלה על סך שבעים וחמש קאפיקע[288], וגם ר' שמואל העניך אמר לי שכתב לכם שתשלחו לו המעות; רק לנכות מזה המעות מה שהוא חיב לאחי ר' דב נ"י, ולבן ר' אפריקלע. והמותר תשלחו לו – והוא בעצמו יכתב מכתב לקאליבלאד. ואפשר אתה רוצה דוקא קבלה, תעשה כך: לשלח יותר המעות לידי – אחר נכיון מר' דב נ"י, ואני לא אתן לו – עד שיתן לי קבלה.

ומחמת נחיצת תפלת מנחה קצרתי ואמר שלום.

ידידכם הדורש שלומכם תמיד, וחפץ לראות בכם כל טוב סלה,

**נתן מברסלב**

ופרס בשלום לכל אהבנו באמת ואנשי שלומנו, ובפרט להנגיד ר' חיים קראסין־שטיין נ"י, ולר' קלמן נ"י, ולשאר בשרך ר' ליזיר נ"י. וכשתכתב מכתב למחתנכם ר' צבי נ"י – תפרסו בשלום למעני, ואם ירצה ה' אכתב לו מכתב באריכות.

ולפרס בשלום בנך החכם מורנו הרב סענדיר חיים נ"י, וחיים יהיה לו – לארך ימים ושנים טובים, אמן כן יהי רצון.

[285] +ליקו"מ קצה.

[286] לשון המשנה: אמר רבי יהושע, מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי, ששמע מרבו ורבו מרבו, הלכה למשה מסיני, שאין אליהו בא לטמא ולטהר, לרחק ולקרב, אלא לרחק המקורבין בזרוע ולקרב המרוחקין בזרוע (עדיות פ"ח; קידושין עא.).

[287] =אשרי מי שרודף אחר החייב להשיבו לה' (זוהר תרומה קכח:).

[288] +=שם מטבע.