# מכתבי רבי נתן בארסקי

> רבי נתן בארסקי

מקור: https://rabenu.app/books/mktby-rby-ntn-barsky/

---

## א

בָּרוּךְ ה', יוֹם ב' לְסֵדֶר וְכָל חֲכַם לֵב בָּכֶם יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' [פָּרָשַׁת וַיַּקְהֵל].

חַיִּים וּבְרָכָה לְבָנֵינוּ שֶׁיִּחְיוּ – מִשְׁפַּחַת בַּרְסְקִי.

גִלְיוֹנְכֶם מִן יוֹם ה' נִתְקַבֵּל, וְשָׂמֹחַ שָׂמַחְנוּ שֶׁזָּכִיתָ לְהַתְחִיל לִהְיוֹת מֵבִין דָּבָר עַל דִּבּוּרֵינוּ הַיּוֹצְאִים מִקִּירוֹת לְבָבֵנוּ, בִּשְׁבִיל לִזְכּוֹת לְקַיֵּם רְצוֹן זְקֵנֵינוּ הַקָּדוֹשׁ זַצַּ"ל שֶׁאָמַר[1]: "**אַייֶערֶע קִינְדֶער זָאלְט אִיר דֶּער ציילען וָואס דָּא הָאט זִיךְ גִּיטָאן"** (=הוֹדִיעוּ לִבְנֵיכֶם מַה שֶׁנַּעֲשָׂה כָּאן), זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁזָּכִינוּ לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיק קָדוֹשׁ וְנוֹרָא כָּזֶה, שֶׁלּוֹמֵד אוֹתָנוּ דַּרְכֵי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, בְּכָל מִינֵי הִתְעוֹרְרוּת דִּקְדֻשָּׁה וּבְכָל מִינֵי הִתְחַזְּקוּת, וְשֶׁלֹּא לִפּוֹל חַס וְשָׁלוֹם מִשּׁוּם יְרִידָה שֶׁבָּעוֹלָם, אַךְ בְּוַדַּאי לְהִתְפַּלֵּל תָּמִיד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהִנָּצֵל מִכֹּל חֵטְא וְעָוֹן – בְּמַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה, וְאִם חַס וְשָׁלוֹם לִפְעָמִים שׁוֹגְגִין בְּאֵיזֶה שְׁגִיאָה תֵּכֶף לַחֲטֹף הָעֵצוֹת וְהַסְּגֻלּוֹת שֶׁל הַצַּדִּיק יְסוֹד עוֹלָם[2] וּלְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁבְּכֹחוֹ וּזְכוּתוֹ מְסֻדָּר הַכֹּל לְטוֹבָה, וּלְשַׂמֵּחַ עַצְמוֹ בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה עַל נְקֻדַּת הַהִתְקָרְבוּת לְהַצַּדִּיק וָואס עֶר הָאט גיזאקט דופעט אוף מיין כֹּחַ דִּקְדֻשָּׁה וָואס קלעקט דֶּען אַיְיעֶר תְּשׁוּבָה אִיךְ טיע שׁוֹין תְּשׁוּבָה פער אַייךְ, וְעַיֵּן בַּהַקְדָּמָה לְתִקּוּן הַכְּלָלִי: "**וְלִי עָזַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁזָּכִיתִי לַעֲמֹד עַל זֶה בִּשְׁלֵמוּת" –** הַיְנוּ הָעִנְיָן שֶׁל הָעֶשֶׂר מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים, וּבְוַדַּאי כְּשֶׁזּוֹכִין לְאֵיזֶה מַדְרֵגָה, בָּזֶה זוֹכִין לְהַרְגִּישׁ נְעִימוּת גָּדוֹל בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה, וְעַיֵּן שָׁם בַּהַקְדָּמָה הַנַּ"ל דִּבּוּרָיו הַקְּדוֹשִׁים.

וּמְאֹד צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק עַצְמוֹ בְּשִׂמְחָה תָּמִיד[3], וְלֹא יִתְפַּחֵד כְּלָל[4] – כִּי מְאֹד גָּדוֹל זְכוּתוֹ וְכֹחוֹ הַקָּדוֹשׁ[5] שֶׁזָּכָה לָזֶה עַל יְדֵי יְגִיעָתוֹ וְטִרְחָתוֹ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

וְעַיֵּן בְּשִׁיר יְדִידוּת שֶׁל ר' יִצְחָק בְּרֵיְיטֶער ז"ל[6]: **"בְּטוּחוֹת עֵצוֹתָיו הָאֲמִתִּיּוֹת, לְהוֹצִיא נְפָשׁוֹת מִשְּׁאוֹל תַחְתִּיוֹת, לַהֲפֹךְ יְרִידָתָן לַעֲלִיּוֹת, וְהַעֲווֹנוֹת לִזְכֻיוֹת. גָּדְלָה רַחְמָנוּתוֹ עָלֵינוּ, לְהוֹצִיאֵנוּ מֵעַווֹנֵנו, אַף אִם אָנוּ כְּמוֹ שֶׁאָנוּ, הוֹדִיעָנוּ כִּי הַשֵּׁם עִמָּנוּ. וּזְכוּתוֹ הִשְׁאִיר אַחֲרָיו, לְכֹל הַהוֹלְכִים בִּדְרָכָיו..."** **– **זֹאת אוֹמֶרֶת לְהַאֲמִין בְּדִבְרֵי קָדְשׁוֹ הַמְּבֹאָרִים בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים.

וְעַיֵּן בְּ[לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן] תּוֹרָה קכג' חֵלֶק א': "**הָעִקָּר וְהַיְּסוֹד שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בּוֹ לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ לְהַצַּדִּיק יְסוֹד עוֹלָם וּלְקַבֵּל דְּבָרָיו, וְעַל כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה – דָּבָר קָטָן וְדָבָר גָּדוֹל, וְלִבְלִי לִנְטוֹת חַס וְשָׁלוֹם מִדְּבָרָיו יָמִין וּשְׂמֹאל".**

וְעַיֵּן בְּחַיֵּי מוֹהֲרַ"ן[7] אוֹת גֹּדֶל הַשָּׂגָתוֹ חֵלֶק שֵׁנִי: **"וְדַרְכּוֹ הָיָה תָּמִיד שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁהָיָה מְדַבֵּר עִם בְּנֵי אָדָם שִׂיחוֹת חֻלִּין הָיָה רַגְלָיו הַקְּדוֹשִׁים וְרֹב גּוּפוֹ הַקָּדוֹשׁ מְרַתְּתִין מְאֹד. וּכְשֶׁהָיָה נִסְמָךְ עַל הַשֻּׁלְחָן הָיָה הַשֻּׁלְחָן עִם כָּל שְׁאָר אֲנָשִׁים הַנִּסְמָכִים עַל הַשֻּׁלְחָן גַּם־כֵּן מְרַתְּתִין מֵחֲמָתוֹ, כִּי הָיוּ רַגְלָיו וְגוּפוֹ הַקְּדוֹשִׁים מְרַתֵּת וּמִזְדַּעְזֵעַ תָּמִיד. וּמִי שֶׁלֹּא זָכָה לִרְאוֹת הַיִּרְאָה שֶׁהָיָה מֻנַּחַת עַל פָּנָיו הַקְּדוֹשׁוֹת תָּמִיד, לֹא רָאָה יִרְאָה מֵעוֹלָם. וְהָיָה עָלָיו כָּל מִינֵי חֵן שֶׁבָּעוֹלָם. וְהָיָה מָלֵא יִרְאָה וְאַהֲבָה וּקְדֻשָּׁה נִפְלָאָה וְנוֹרָאָה בְּכָל אֵיבָר וְאֵיבָר. וְהָיָה מֻפְשָׁט מִכָּל הַמִּדּוֹת וְהַתַּאֲווֹת רָעוֹת בְּתַכְלִית הַפְּשִׁיטוּת וּבְתַכְלִית הַבִּטּוּל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְמֹחַ אֱנוֹשִׁי לְשַׁעֵר כְּלָל אֲשֶׁר לֹא נִמְצָא דֻּגְמָתוֹ בָּעוֹלָם כְּלָל. וְהָיָה חִדּוּשׁ נִפְלָא וְנוֹרָא מְאֹד מַה שֶּׁאֵין הַפֶּה יָכוֹל לְדַבֵּר וְהַלֵּב לַחֲשֹׁב".** וּמִמֵּילָא מוּבָן אֶת גֹּדֶל הַשִּׂמְחָה שֶׁאָנוּ צְרִיכִין לִשְׂמֹחַ בְּהִתְקָרְבוּתֵנוּ לַצַּדִּיק קָדוֹשׁ כָּזֶה.

וְעַיֵּן בְּהַסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת[8]. "**אַז דָּאס בְּלֶעטִיל אִיז אוֹף דִּיר מַגִין בַּאדַארְפסְטוּ קַיין מוֹרָא נִיט צוּ הָאבִּין פַאר קֵיין שׁוּם זַאךְ" (=אִם זֶה הַדַּף מֵגֵן עָלֶיךָ, אֵין אַתָּה צָרִיךְ לְהִתְיָרֵא מִשּׁוּם דָּבָר).** עַל כֵּן בְּנִי יַקִּירִי, חָזָק חָזָק עַצְמְךָ בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים וּבְלִמּוּד סִפְרֵי זְקֵנֵינוּ הַקָּדוֹשׁ וּבְעֶזְרַת ה' בְּכֹחוֹ וּזְכוּתוֹ תִּזְכֶּה לֵילֵךְ מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ וּבְלִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וְקִיּוּמָהּ.

**אָבִיךָ וְאִמְּךָ, נָתָן וְטַאבָּא בַּארְסְקִי**

[1] שיחות הר"ן סימן רט.

[2] =רבנו הקדוש.

[3] ליקוטי מוהר"ן ח"ב תורה כד. ועוד הרבה.

[4] שם תורה מח.

[5] =של רבנו הקדוש.

[6] "שיר ידידות" לרבינו הקדוש שכתב אחד מגדולי חסידי ברסלב בפולין, לפני השואה, רבי יצחק ברייטר הי"ד. עיקר התקרבותו לרבנו, הייתה ע"י ר' שמשון בארסקי זצ"ל והיה ידידו של ר' נתן בארסקי ז"ל.

[7] סימן רמג.

[8] מעשה ז' – מזבוב ועכביש.

## ב

בָּרוּךְ ה', אוֹר לְיוֹם ג' רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן, הַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר יְשׁוּעוֹת בּוֹ מַקִּיפוֹת[9].

וּמְקֻבָּל מִצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו נוֹתֵן בְּחֹדֶשׁ זֶה בִּפְרָטִיּוּת יְשׁוּעוֹת לְיִשְׂרָאֵל בַּהֲקָפָה, וְהָעִקָּר הוּא לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל כָּל חֶסֶד וְחֶסֶד, עַל כָּל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה, בְּחִינַת[10] "כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ". וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ זוֹכִים לוֹמַר כָּל בֹּקֶר בִּפְסוּקֵי דְּזִמְרָה הָלְלוּיוֹת – כֵּן שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ – גָּאר בעניינס (=בֶּאֱמֶת בְּנִי).

וְעַיֵּן בְּמִדְרַשׁ רַבָּה שִׁיר הַשִּׁירִים[11] עַל הַפָּסוּק **'נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ'** וּמְפָרֵשׁ שָׁם כָּכָה: **בָּךְ – בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּךְ – בִּישׁוּעָתָךְ, בָּךְ – בְּתוֹרָתָךְ, בָּךְ – בְּיִרְאָתָךְ**, כִּי אַךְ זֶה נִקְרָא שִׂמְחָה אֲמִתִּית. כֵּן בְּשָׁם (=וְכֵן שָׁם)** **עַל הַפָּסוּק** 'נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן**' וּמְפָרֵשׁ שָׁם: **מִיֵּינָהּ שֶׁל תּוֹרָה, כְּגוֹן הִלְכוֹת פֶּסַח בַּפֶּסַח, הִלְכוֹת עֲצֶרֶת בָּעֲצֶרֶת, הִלְכוֹת חַג בֶּחָג**. כֵּן בְּשָׁם עַל הַפָּסוּק: **'מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ' –** **מַה יַשִּׁירְיָן רַחֲמֶיךָ, מַה תַּקִּיפִין אִינוּן רַחֲמֶיךָ!** וְעַיֵּן שָׁם עַל הַפָּסוּק **'שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה' –** **שְׁחוֹרָה אֲנִי כָּל יְמוֹת הַחוֹל, וְנָאוָה אֲנִי בַּשַּׁבָּת, **וְכוּ' וְכוּ'.

וְעַיֵּן בְּהַסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן סִימָן רע"ו: **כִּי מֵאֲכִילַת שַׁבָּת נִשְׁפָּעִין וְנִתְבָּרְכִין כָּל שֵׁשֶׁת הַיָּמִים. **וְעַיֵּן שָׁם סִימָן רע"ז: **כִּי אֲכִילַת שַׁבָּת יְקָרָה מְאֹד, כִּי הוּא כֻּלּוֹ אֱלֹהוּת, כֻּלּוֹ קֹדֶשׁ... וְעַל כֵּן מִצְוָה גְּדוֹלָה לְהַרְבּוֹת בִּסְעוּדוֹת שַׁבָּת וְהוּא תִּקּוּן לְחִלּוּל שַׁבָּת ח"ו**. נִמְצָא מִכָּל הַנַּ"ל, אֵיךְ שֶׁיֵּשׁ לָנוּ לִשְׂמֹחַ בְּכָל נְקוּדָה טוֹבָה.

וְעַיֵּן בְּהַתּוֹרָה 'יְמֵי חֲנֻכָּה'[12]: **כִּי זֶה עִקַּר שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא – לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לִשְׁמוֹ הַגָּדוֹל יִתְבָּרַךְ**, **וְזֶה בְּחִינַת הֲלָכוֹת שֶׁזּוֹכִין לִלְמֹד, בִּפְרָט מִי שֶׁזּוֹכֶה לְחַדֵּשׁ בָּהֶם – זֶה בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא, בְּחִינַת**[13]** כָּל הַשּׁוֹנֶה הֲלָכוֹת בְּכָל יוֹם מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא... וְזֶה בְּחִינַת אַרְבָּעָה צְרִיכִין לְהוֹדוֹת – דְּהַיְנוּ תּוֹדָה, שֶׁהֵם מְפֹרָשִׁין בְּמִזְמוֹר ק"ז, שֶׁסִּיֵּם בְּשָׁם: "מִי חָכָם וְיִשְׁמֹר אֵלֶּה וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵי ה'", חַסְדֵי ה' – זֶה בְּחִינַת הֲלָכוֹת... חַסְדֵי דָּוִד – שֶׁהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם**[14] הַיְנוּ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל עַל הַפָּסוּק "נַזְכִּירָה דּוֹדֶיךָ מִיָּיִן" מִיֵּינָהּ שֶׁל תּוֹרָה, כְּגוֹן הֲלָכוֹת.

כֵּן מְקֻבָּל אֶצְלֵנוּ מִגְּדוֹלֵי תַּלְמִידֵי רַבֵּנוּ זַצַּ"ל שֶּׁהוֹסִיפוּ עַל הַמִּדְרָשׁ רַבָּה שֶׁל "נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ" – "בְּךָ רַבֵּנוּ נָגִילָה", כִּי בֶּאֱמֶת אָנוּ צְרִיכִין לֵידַע שֶׁכָּל חִיּוּתֵנוּ וְכָל הִתְחַזְּקוּתֵנוּ הוּא בְּכֹחַ וּזְכוּת הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים זַצַּ"ל – בִּכְלָל, וּבְכֹחַ וּזְכוּת זְקֵנֵינוּ זַצַּ"ל הַנַּחַל נוֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה – בִּפְרָט, שֶׁאָמַר[15]: וָואס קְלֶעקט דֶּען אַיְיעֶר תְּשׁוּבָה אִיךְ טִיע שׁוֹין תְּשׁוּבָה פָאר אַייסְרֵעט וֵוייגִין אִיר זָאלְט מִיר נִיר צִיא בְּרֵיינגֶען וַואפְנֶע מִיט צִיגֵעל אִין אִיךְ וֶועל שׁוֹין אוֹיף בויען בִּנְיָנִים דִּקְדֻשָּׁה. וְחִזֵּק אוֹתָנוּ בְּכָל מִינֵי הִתְחַזְּקוּת מִיט (=עִם) אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל וְכוּ' וְכוּ', כַּמְבֹאָר כָּל הַנַּ"ל בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים[16], וְכַמּוּבָא בַּהַקְדָּמָה שֶׁל תִּקּוּן הַכְּלָלִי הַקָּדוֹשׁ: **"וְהִזְהִיר מְאֹד לְבַל יִתְפַּחֵד"**, וְכֵן, **"וְשׁוּב אַל יִדְאָג כְּלָל"**, שֶׁאַךְ בִּשְׁבִיל הַמִּלִּים הַקְּדוֹשׁוֹת הַלָּלוּ – כְּדַאי לִשְׂמֹחַ עַד מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּהִתְקָרְבוּתֵנוּ אֵלָיו זַ"ל. וּבִפְרָט שֶׁזָּכִינוּ לְאַלְפֵי אֲלָפִים דִּבּוּרֵי הִתְחַזְּקוּת וְהִתְעוֹרְרוּת מָלֵא קְדוֹשָׁה וְדַעַת וֶאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ.

וּבְכֵן אָנוּ מְבָרְכִים אֶתְכֶם שֶׁתִּזְכּוּ עִם כֻּלָּנוּ וְעִם כָּל יִשְׂרָאֵל, לְהַרְגִּישׁ אֶת הַדִּבּוּרִים הַלָּלוּ הַיּוֹצְאִים מִקִּירוֹת לְבָבִי, אֶפְשָׁר אֶזְכֶּה לִהְיוֹת מְגַלְגְּלִין זְכוּת עַל יְדֵי זַכַּאי – שֶׁאֶזְכֶּה גַּם אָנֹכִי לְהִתְחַדֵּשׁ עַצְמִי בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ וּבְהִתְקָרְבוּת לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ זַצַּ"ל, וּבִפְרָט כָּעֵת שֶׁאֶחָד בְּנִיסָן נוֹלַד רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ זַצַּ"ל, בְּוַדַּאי כְּדַאי לְדַבֵּר מִגְּדֻלָּתוֹ וּמִקְּדֻשָּׁתוֹ.

**אָבִיךָ וְאִמְּךָ, נָתָן וְטַאבָּא בַּארְסְקִי**

[9] פיוט של מוסף לפרשת החודש.

[10] תהלים קנ, ו.

[11] פרשה א'.

[12] ליקוטי מוהר"ן ח"ב ב.

[13] נדה עג.

[14] סנהדרין צג:

[15] שיחות הר"ן רצג: שמעתי שפעם אחת אמר לאנשיו: מה לכם לחשוב מחשבות, אין אתם צריכים, כי אם לתת אבנים וסיד ואני בונה מהם בניינים נפלאים ונוראים (כלומר, שאנו צריכין רק לעסוק בעבודת ה' בפשיטות בתורה ובתפלה ומצוות, והוא עושה בזה מה שעושה) "איר דארפט נאר צו טראגן שטיינער און וואפנע און איך באווע דער פון בניינים" (ומשך הרבה תיבת בניינים, כמפליג בשבח נפלאות תפארת הבניינים הנוראים שבונה מזה).

[16] עי' ליקוטי מוהר"ן ח"ב תורה עח. ואפילו מי שהוא, חס ושלום, במדרגה התחתונה לגמרי, חס ושלום, רחמנא לצלן אפילו אם מונח בשאול תחתיות, רחמנא לצלן אף על פי כן אל יתייאש עצמו, ויקיים ''מבטן שאוֹל שוועתי'', ויחזיק עצמו במה שיוכל, כי גם הוא יכול לחזור ולשוב ולקבל חיות מהתורה על ידי הצדיק הנ''ל, והעיקר לחזק עצמו בכל מה שאפשר [כי אין שום יאוש בעולם כלל (ואמר אז בזה הלשון קיין יאוש איז גאר ניט פאר האנדין) ומשך מאוד אלו התיבות אין יאוש וכו' ואמרם בכח גדול ובעמקות נפלא ונורא מאד, כדי להורות ולרמז לכל אחד ואחד לדורות שלא יתייאש בשום אופן בעולם, אפילו אם יעבור עליו מה] ואיך שהוא, אפילו אם נפל למקום שנפל, רחמנא לצלן – מאחר שמחזק עצמו במה שהוא, עדין יש לו תקוה לשוב ולחזור אליו יתברך וכו'.

## ג

בָּ"הּ ג' אֱלוּל תשכ"ב, יְרוּשָׁלָיִם

כְּתִיבָה וַחֲתִימָה טוֹבָה לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם לְבָנֵינוּ שֶׁיִּחְיוּ מִשְׁפַּחַת בַּארְסְקִי.

גִילְיוֹנְךָ מִשָּׁבוּעַ הַקּוֹדֶמֶת נִתְקַבֵּל. וּבִדְבַר כְּתִיבַתְךָ: עִנְיְנֵי פַּרְנָסָה – אַל תִּדְאַג, וְתַאֲמִין שֶׁה' לֹא עָזַב אוֹתָנוּ וְלֹא יַעֲזֹב אוֹתָנוּ עַד עוֹלָם. וְעַיֵּן בְּסֵפֶר הַמִּדּוֹת אוֹת 'בָּנִים'[a]: **אֵין צָרִיךְ לָאָדָם לִדְאֹג עַל פַּרְנָסַת בָּנָיו, כִּי כְּשֶׁהֵם גְּדֵלִים בְּחַסְדּוֹ יִתְבָּרַךְ, גְּדֵלָה פַּרְנָסָתָם עִמָּהֶם**. יֵשׁ לָנוּ מְקֻבָּל מֵר' אַבְרָהָם בֶּן רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין זַ"ל [17], כִּי בְּכָל מָקוֹם שֶׁמּוּבָא בְּדִבְרֵי קָדְשׁוֹ 'דַּע' וְכֵן לָשׁוֹן יָשָׁר כָּזֶה, הוּא בַּת קוֹל דִּקְדֻשָּׁה מִן הַשָּׁמַיִם. וְעַיֵּן [בְּסֵפֶר הַמִּדּוֹת] בְּאוֹת 'יְשׁוּעָה': **"עַל יְדֵי הִתְבּוֹדְדוּת בָּא יְשׁוּעָה", "עַל יְדֵי צְדָקָה בָּא יְשׁוּעָה", "עַל יְדֵי בִּטָּחוֹן תִּזְכֶּה לְהָבִין שֶׁיְּשׁוּעָתְךָ מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא", "עַל יְדֵי בִּטָּחוֹן יַעֲשֶׂה לְךָ חֶסֶד",** עַיֵּן שָׁם.

וְעַיֵּן בְּלִקּוּטֵי עֵצוֹת אוֹת 'מָמוֹן וּפַרְנָסָה': **"עַל יְדֵי תְּפִלָּה בְּכֹחַ זוֹכֶה לְפַרְנָסָה".** כֵּן **"עַל יְדֵי מִצְוַת מְּזוּזָה פַּרְנָסָתוֹ מְעוֹפֶפֶת לוֹ וּבָא לוֹ בְּנָקֵל",** כֵּן **"מִצְּדָקָה זוֹכֶה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ פַּרְנָסָה בְּרֶוַח**", כֵּן **"מִשִּׂמְחַת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת מִזֶּה הָאָדָם נִתְעַלֶּה בְּמָמוֹן", **עַיֵּן שָׁם וְתִרְאֶה פִּלְאֵי פְּלָאוֹת.

וְגַם אַתֶּם צְרִיכִין לָקַחַת לִמּוּד דִּקְדֻשָּׁה מִמֶּנִּי וְאִמָּא תִּחְיֶה, כִּי זֶה עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה שָׁנָה שֶׁזָּכִינוּ לָבֹא לִירוּשָׁלַיִם וּבְסַךְ הַכֹּל הָיָה בְּיָדֵנוּ עֶשְׂרִים לִירוֹת, וַה' עָזַר לָּנוּ, בְּדִירָה וְרָהִיטִים, וּלְפַרְנֵס אֶתְכֶם, וּלְהַכְנִיס אֶתְכֶם לִבְרִית הַחֲתֻנּוֹת בְּדֶרֶךְ כָּבוֹד גָּדוֹל, וְגַם אֶת כָּל אֶחָד מִכֶּם – לֹא יַעֲזֹב [אֶתְכֶם] לְמַעַן זְכוּת אֲבוֹתֵינוּ הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים זַצַּ"ל, אַךְ! לְהִתְחַזֵּק בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים.

בְּרִגְשֵׁי כָּבוֹד וּבְבִרְכַּת שָׁנָה טוֹבָה וּמְבֹרֶכֶת בִּכְלָל וּבִפְרָט.

**אָבִיךָ אִמֶּךָ.**

נָא לִכְתֹּב לָנוּ מִשְּׁלוֹמְכֶם מִכָּל פְּרָט, כֵּן מִשְּׁלוֹם בִּתִּי חַיָּה שָׂרָה תִּחְיֶה וּמִשְּׁלוֹם בִּתִּי יוֹכֶבֶד תִּחְיֶה. כִּי כָּתַבְתִּי לָהּ שָׁבוּעַ הַקּוֹדֵם גִּלְיוֹן וּמִכְתָּב וְלֹא הֵשִׁיבָה כְּלָל. נָא לִכְתֹּב לָנוּ מִשְּׁלוֹמְכֶם וּבִפְרָט מִשָּׁלוֹם מַאטִי יִחְיֶה בְּעִנְיַן הָעֵינָיִם והמענדלען. נָּא לִשְׁלֹחַ לִי הַקָּרְבַּן מִנְחָה[b].

[17] ר' נחמן מטולטשין היה תלמידו של ר' נתן – תלמיד רבנו.

## ד

ב"ה יום ד' לַסֵּדֶר וַיִּשְׁמַע קוֹלֵנוּ וְכוּ' [פָּרָשַׁת כִּי תָּבוֹא], יְרוּשָׁלָיִם.

לְבָנֵינוּ שֶׁיִּחְיוּ.

גִילְיוֹנְכֶם קִבַּלְנוּ. וּתְהִלָּה לָאֵל חַי בְּעַד הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם.

וְהָעִקָּר הַחַיִּים טוֹבִים – מְבֹאָר בְּמַעֲשֶׂה שֶׁל הַז' בֶּעטְלֶירְס[18]. וְעַיֵּן בְּהַלִּקּוּטֵי הֲלָכוֹת עַל הַמַּעֲשֶׂה זוֹ סְעִיף ה'[19] שֶׁמּוֹהֲרַנַ"תּ זַ"ל כּוֹתֵב בְּשָׁם שֶׁזָּכָה לִשְׁמֹעַ מִפִּי קָדְשׁוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ זַ"ל כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁאָמַר: **"אֲנִי חָיִיתִי הַיּוֹם חַיִּים שֶׁלֹּא חָיִיתִי מֵעוֹלָם"**[20]**. **חַיִּים כָּאֵלּוּ – זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁהָעִקָּר הַחַיִּים הוּא, כְּשֶׁמַּתְחִילִין לַעֲבוֹד אֶת ה' בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, כְּאִלּוּ לֹא הִתְחִיל עֲדַיִן בַּעֲבוֹדָתוֹ כְּלָל. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב[21]: 'אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם'. וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵנוּ זַ"ל[22] בְּכָל יוֹם יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כַּחֲדָשִׁים וְכוּ', וְכֵן כָּתוּב[23]: 'הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִּשְׂרָאֵל, הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעַם לַה'' וְכוּ', וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל[24] בְּכָל יוֹם יִהְיֶה בְעֵינֶךָ כְּאִלּוּ הַיּוֹם נִכְנַסְתָּ עִמּוֹ בִּבְרִית. כֵּן כּוֹתֵב בְּשָׁם מוֹהֲרַנַ"תְּ זַ"ל בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: **"וּכְמוֹ שֶׁרָאִיתִי מֵרַבֵּנוּ זַ"ל פְּעָמִים אֵין מִסְפָּר שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁבְּשָׁעָה הַקּוֹדֶמֶת הִתְפָּאֵר עַצְמוֹ בִּגְדוֹלוֹת וְנוֹרְאוֹת וְגִלָּה תּוֹרָה נִפְלָאָה אֲשֶׁר לֹא נִשְׁמַע כָּזֹאת, וְאַחַר כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁאַחֲרֶיהָ רָאִינוּ אוֹתוֹ אֵיךְ שֶׁפֵּרֵשׁ צַעֲרוֹ וְשִׂיחָתוֹ לְפָנֵינוּ מֵעֹמֶק הַלֵּב שֶׁהוּא מִצְטַעֵר מְאֹד אֵיךְ זוֹכִין לִהְיוֹת יְהוּדִי, וּמִי שֶׁלֹּא רָאָה זֹאת אִי אֶפְשָׁר לְצַיֵּר לוֹ בִּכְתַב עִנְיָן זֶה".**

הֶמְשֵׁךְ מֵהֲלָכָה הַנַּ"ל שֶׁל סְעִיף ה' הַנַּ"ל.

**"וְזֶה עִקַּר הַחִיּוּת בֶּאֱמֶת כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא עִקַּר הַחַיִּים בֶּאֱמֶת כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְכוּ'. וְהָעִקָּר עֲבוֹדַת ה' – שֶׁיִּהְיֶה עֲבוֹדָתוֹ וְתוֹרָתוֹ וּתְפִלָּתוֹ וְכָל נְקֻדּוֹתָיו הַטּוֹבִים בְּכָל יוֹם וָיוֹם בְּהִתְחַדְּשׁוּת, כְּאִלּוּ הַיּוֹם הִתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל, כְּאִלּוּ הַיּוֹם הִתְחִיל לִלְמֹד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, כְּאִלּוּ הַיּוֹם הִתְחִיל לֵילֵךְ לַמִּקְוֶה – שֶׁמַּמְתִּיק מֵהָאָדָם כָּל רַע בְּגַשְׁמִיּוּת וְרוּחָנִיּוּת.**

כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּכָל ספרי קודש גודל הענין של טבילת מקווה ובפרט בדברי קדשו של רבנו ז"ל, וכן בדברי חז"ל אמר ר' עקיבא ז"ל: "אשריכם ישראל וכו' מקווה ישראל ה'" וכו' וכו'....

כן מבואר בְּשָׁם[25] שעל ידי מצוות תפילין זוכין גם כן להתרוממות המוח בעבודתו יתברך, בחינת[26] 'ואתם הדבקים בה' וכו' חיים כולכם היום', שהפסוק הזה נאמר על מצות תפילין. כן מבואר בדברי חז"ל כל המניח תפילין, זאת אומרת, זוכה לחיים בגשמיות, לחיים ברוחניות, לעזר ולסיוע לעבודת ה', וכמבואר בהלְשֵׁם יחוד שאומרים קודם הנחת תפילין: "ומשפע מצוות תפילין יתמשך עלי להיות לי חיים ארוכים ושפע קודש ומחשבות קדושות בלי הרהור חטא ועוון כלל וכו' ויניחנו לעבוד את ה' כאשר עם לבבנו" וכו'.

כן מבואר בְּשָׁם הענין שהשם יתברך ברחמיו עושה חדשות בכל עת, כמו שכתוב: 'ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית', וכמבואר בכתבי האר"י ז"ל שאין יום דומה לחברו ואין שעה דומה לחברתה, וכל המשכת חיותם של השנים והימים והשעות הוא כפי עבודת האדם בעולם הזה.

ועל כן צריך האדם בכל פעם לעבוד את ה' בהתחדשות וחיות דקדושה בשמחה והתרוממות המוח בחינת 'בכל יום יהיו בעיניך כחדשים', וכמבואר בדברי קדשו של רבנו ז"ל[27] שצריכין לראות בכל יום ויום שבא, להאריך את היום בתוספת קדושה ודעת וטהרה וזה עיקר אריכת ימים בחינת חיים ארוכים, היינו להתחיל בכל פעם מחדש בעבודת ה' בתוספת מרובה ובשמחה וחיות דקדושה – כי זה כל האדם.

[18] סיפורי מעשיות מעשה יג יום ב'.

[19] אורח חיים הלכות תפילין ה, אות ה.

[20] ראה גם חיי מוהר"ן ח.

[21] דברים יא, יג.

[22] רש"י שם על הפסוק, ע"פ פסיקתא זוטא ואתחנן ו'.

[23] דברים כז, ט.

[24] פרש"י שם.

[25] בליקוטי הלכות הלכה הנ"ל.

[26] דברים ד, ד.

[27] ליקוטי מוהר"ן תורה ס אות ב.

## ה

ב"ה לסדר 'אשר לא עזב חסדו ואמיתו' [פרשת חיי שרה].

תהילה לאל חי בעד החיים והשלום

נַמְשִׁיךְ הָעִנְיָן שֶׁהִתְחַלְנוּ: תּוֹדָה הוֹדָאָה – עַד הַיּוֹם, וּתְפִלָּה – לְהַבָּא[28]. וְעַיֵּן הַתּוֹרָה א'[29] דִּבְרֵי קָדְשׁוֹ שֶׁל זִקְנֵינוּ זַצַּ"ל: **"שֶׁעַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹמְדִים עַל מְנָת לְקַיֵּם, נתקבלין כל התפילות והבקשות שאנו מבקשין ומתפללין להשם יתברך, והחן והחשיבות של כל חד מישראל, נתעלה ונתרומם וכו' הן ברוחניות והן בגשמיות. כן צריך כל אדם להסתכל בהשכל של כל דבר וכו' בכדי להתקרב להשם יתברך מאותו הדבר, כי השכל דקדושה הוא אור גדול ומאיר לו בכל דרכיו וכו', ועל ידי מה זוכין לכל הנ"ל שמבואר שם? על ידי התורה שהוא עוסק בכח", **זאת אומרת, לשם ה' – לשם קיום המצוות – לשם לעשות נחת רוח להשם יתברך, כמו שכתוב בפרשת ואתחנן, 'ראה לימדתי אתכם וכו' ושמרתם ועשיתם כי הוא חכמתכם ובינתכם'** **וכו' שזה שייך להתורה הנ"ל, עיין שם עוד ותראה פלאי פלאות, כי זקנינו זצ"ל מדבר בְּשָׁם כמה פעמים "החכמה" – "השכל" ומובא בְּשָׁם הפסוק החכמה תחיה וכו', ועל ידי זה אומר בְּשָׁם נתקבלין כל התפילות והבקשות ושעל ידי התורה נתחברין ונתקשרין הנו"ן והחי"ת ונעשה חן וכו', ועל ידי זה נעשה אותיות "נחת" ואז נשמעים דבריו ונתקבל בקשתו.

כן מבואר בְּשָׁם, שעיקר הכנעתו של היצר הרע הוא על ידי התורה שהיא כולה שמותיו של השם יתברך ולכל הנ"ל זוכין על ידי התורה שעל ידי זה נותנין כח למלכות דקדושה וכו' ואזי נתעלה החן והחשיבות של ישראל וכל התפילות והבקשות נתקבלין.

ועיין בהתורה ב' כי עיקר כלי זינו של משיח הוא התפילה, כל כך גדול כח התפילה בקדושה במחשבות זכות וטהורות. עצה לתפילה כזה מבואר בְּשָׁם, הוא על ידי התבודדות, על ידי צדקה, על ידי התקשרות להצדיק האמתי שהוא בחינת משה, בחינת 'ויביאו את המשכן למשה' ושאך הוא יודע להקים את המשכן, עיין שם ותראה פלאי פלאות.

כן מבאר בְּשָׁם זקנינו ז"ל, שעל ידי התורה שאדם זוכה ללמוד על מנת לשמור ולעשות, כל האותיות הם נצוצי נשמות והם נתלבשים בתוך התפילה, וגם זה שייך להתורה א' שאנו מדברים, וממילא מובן שנתקבלין כל התפילות להשם יתברך כמו שמבואר בְּשָׁם, אבל העיקר לזכור שכל פעם שזוכין ללמוד התורה ותפילה, שיהיה אך בשמחה, כמו שמובא בהתורה ה' ודווקא לעשות המצוות בשמחה גדולה, ושכל כוונתו בהתורה והתפילה הוא בכדי שיזכה לעשות עוד מצוות, ושיזמין לו הקב"ה עוד מצוות לעשותם לשמו יתברך כמאמר חז"ל[30] שכר מצווה – מצווה.

כי מובא בכל ספרי קודש, שהמצוות הקדושות של תורתנו הקדושה, הן לבושין מפוארים להנשמה. והטבע של האדם, שכשזוכה לעשות לו מלבוש טוב מסחורה הכי טובה ומהודרת, וגם המלאכה היא בהידור ובשלמות, הוא משמח עצמו מאוד והוא מרגיש עצמו טוב מאוד, עד שאמרו חז"ל שעל מלבוש טוב צריך לעשות 'שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה'. ומשום כך כשזוכין לעשות לעצמו מלבושים טובים ויקרים להנשמה, מתורה ומצוות ומעשים טובים, בודאי צריכין לשמוח בזה מאוד, מה שאין לשער בכתב.

כן מובא בספרי קודש, כשם שמקבלין שכר טוב בעד כל מצוה ומצוה, ככה מקבלין שכר כפול ומכופל כשזוכין לעשות המצוות הנ"ל בשמחה, כמו שכתוב בתהילים קפיטל ק' 'עבדו את ה' בשמחה, בואו לפניו ברננה וכו' בואו שעריו בתודה, חצרותיו בתהילה, הודו לו ברכו שמו, כי טוב ה' לעולם חסדו וכו'' ועיין בספר השתפכות הנפש[31], איך שרבנו זצ"ל הזהיר כמה פעמים לזמר זמירות בשבת קודש ולהיות בשמחה גדולה בשבת כל כך שיזכה על ידי זה להמשיך את השמחה של שבת על כל ששת ימי החול, זה מבואר במקום שני[32].

כן מבואר בְּשָׁם[33] שרבנו זצ"ל אמר לאחד, שעל ידי תפילה יכולין לבוא לכל טוב לתורה ועבודה ולכל הקדושות ולכל העבודות דקדושה ולכל הטובות שבכל העולמות, עיין שם ותראה פלאי פלאות.

**הוריך נתן וטאבא בארסקי**

[28] היינו להודות על העבר ולבקש על להבא.

[29] בליקוטי מוהר"ן.

[30] אבות פרק ד'.

[31] אות יא.

[32] ליקוטי מוהר"ן תורה ב, ה.

[33] אות יב.

## ו

ב"ה אור ליום ד' לסדר ואברכה ואגדלה שמך וכו'.

חיים ושלום לבנינו שיחיו, משפחת בארסקי.

תהילה לאל חי בעד החיים והשלום.

קיבלתי דרישת שלום שברוך ה' אתה קובע עצמך בכולל כל היום ושמחתי בזה כבקשת [התנא הקדוש] הצילנו מפיזור הנפש. ואתה צריך להאמין באמונה שלמה שהשם יתברך לא ירפך ולא יעזבך, והשם יתברך יתן לכם חן וחסד בכל אשר תפנו וממילא תצליחו בכל מעשי ידיכם – למען זכות זקנינו הקדוש, ששמו הקדוש [נחמן] בגימטריה 'יצליח' בחינת "וכל אשר יעשה יצליח"[34] והעיקר לשמוח בכל חסד וחסד, ובפרטיות בהחסד הגדול שהשם יתברך הוציאנו ממצרים מכור הברזל בניסים כהללו שאין לבאר בכתב[35], והכניסנו לארץ ישראל, וסידר אותנו בכל מיני ישועות והרחבות וטובות מה שאין לשער בכתב ובעל-פה[36]. אך אני מודיע מקירות לבבי, שזה אך ורק למען זכות אבותי הצדיקים האמיתיים זצ"ל.

כמו שמבואר בהמעשה הקדוש של הבעל תפילה[37], שבכל עת שמצאו עוד אחד מבני המלוכה, אמרו שזה הכל בזכות הבעל תפילה הכשר שלהם, שהוא עוסק תמיד להתפלל על זה, ועל ידי תפילותיו זכו למצוא את חבריהם, עיין שם ותראה פלאי פלאות.

וממש קיים השם יתברך אצלנו ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל. ועיין ברש"י הקדוש של שבוע זו, על הפסוק 'ויבן שם מזבח', מפרש רש"י הקדוש 'על בשורת הבנים ועל בשורת ארץ ישראל'. מזה אנו רואים את גודל השמחה שאנו צריכים לשמוח עצמנו בהחסדים של משפחתנו שיחיו, והחסד הגדול שהביאנו לארץ ישראל וכו' וכו' וכו' ובודאי נכון לומר בשמחה רבה: "ואילו פינו מלא שירה כים ולשוננו רינה כהמון גליו ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע ועינינו מאירות כשמש וכירח וידינו פרושות כנשרי שמים ורגלינו קלות כאיילות, אין אנחנו מספיקין להודות לה' וכו' וכו' על אחת מאלף אלף אלפי אלפים ורבי רבבות פעמים הטובות ניסים ונפלאות שעשה עמנו", הגם שזה אומרים פעם אחת בשבוע ביום השבת קודש, אף על פי כן ראוי ונכון לעיין בזה תמיד, כי ענין תודה והודאה להשם יתברך גדול מאוד עד שאמרו חז"ל[38], וקרבן תודה לא יתבטל לעתיד, כי הענין של תודה והודאה להשם יתברך מכניס באדם מדרגה גדולה של אמונה ובטחון ואמת וכו' וכו'. ובזכות זה יעשה השם יתברך עמנו תמיד נסים ונפלאות.

ברגשי כבוד,

**אביכם – אמכם בארסקי**

תוכל להראות את המכתב הזה בבית חיה שרה תחיה, אבל לקחת זה בחזרה ולשמור על זה, **כי כל אות ואות יש לזה הקדמה של התבודדות והתבוננות ונצרך מאוד להתחזקות והתעוררות בעבודת ה'.**

מקובל אצלנו ממוהרנ"ת זצ"ל שאמר על הספר ליקוטי תפילות הפסוק של תהילים[39] 'תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא' תהלל להשם יתברך על ידי התפילות.

[34] תהלים א.

[35] היינו מארץ פולין לארץ ישראל שתי שבועות ימים מספר לפני פרוץ המלחמה.

[36] ראה סוף מכתב ג' שם מפרט יותר.

[37] סיפורי מעשיות מעשה יב.

[38] ויקרא רבה צו פרק ט.

[39] פרק קב, יט.

## ז

בס"ד יום ג' לסדר 'והתברכו בזרעך כל גויי הארץ' [פרשת וירא], ירושלים תובב"א.

חיים ושלום לבננו שיחיה.

גליונך מן יום ו' עש"ק נתקבל, כן על ידי שלום... נתקבל.

אתה כותב מעט, צריכין לכתוב יותר בפרטיות, משלום כל חד, [ו]כן איך נסתדר פרנסת היומי בודאי צריכין להאמין באמונה שלמה שהשם יתברך הוא הזן ומפרנס לכל ומכין מזון לכל בריותיו אשר ברא, ובפרט לבן אדם שכל הבריאה היא בשבילו, אך צריכין להאמין באמונה שלימה בזה, ולעסוק בתורה ותפילה ומעשים טובים שעל ידי זה נעשה הכלי לקבל השפע.

כן מובא בספרי קודש שאמירת פרשת המן שנים מקרא ואחד תרגום סגולה לפרנסה. כן המצווה של נטילת ידיים לסעודה כהלכה, סגולה לזה. כמאמר ר' חסדא ז"ל (שבת דף צ"ב:) אנא משאי מלא חפני מיא ויהבו לי מלא חפני טיבתא (אֲנִי רָחַצְתִּי יָדָיִם מָלֵא חוֹפְנִים מים ונָתְנוּ לִי מָלֵא חוֹפְנִים טוֹבוֹת). כן מקובל אצלנו שרבנו זצ"ל היה נזהר מאוד בהמצווה של נטילת ידיים לסעודה.

ועיין בזוהר הקדוש פרשת לך לך דף פ"ח: שרשב"י ז"ל ראה תלמיד חד דְּאַנְטַל יְדוֹי בְּמַיָא וְנָטִיל לוֹן בְּשִׁיעוּרָא סַגְיָיא דְמַיִין (שראה רשב"י תלמיד אחד שהיה נוטל ידו בהרבה מים). אמר רבי שמעון ב"ר יוחאי זצ"ל בתפילה וברכה: "מַלֵּא יָדָיו מִבִּרְכוֹתֶיךָ". ועיין בנצוצי אורות[40] שהראשי תיבות מזה – מים[41]. וכך הוה, מההוא יומא ולהלאה אתעתר ואשכח סימא והוה לעי באורייתא וכו' (וכך היה, מאותו יום והלאה התעשר אותו התלמיד ומצא מטמון והיה עמל בתורה וכו'), עיין שם ותראה פלאי פלאות.

והעיקר לעסוק בעבודת ה' בשמחה, כי שמחה דקדושה הוא רפואות הבת מלכה כמבואר בהספר הקדוש סיפורי מעשיות[42] שעיקר רפואתה משמחה. ועיין בהתורה 'ימי חנוכה'[43]: **שַׁבָּת הוּא בְּחִינַת בֵּן וְאָז נַיְחָא לְעִלָּאִין וְתַתָּאִין וְנִתְעוֹרֵר שִׂמְחָה וַאֲזַי נִתְרוֹמְמִין וְנִתְעַלִּין כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁל שֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל מִן הָעַצְבוּת וְנִמְשָׁך עֲלֵיהֶם מְנוּחָה וְשִׂמְחָה וְכוּ' וּכְשֶׁזוֹכִין לִבְחִינַת לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ, שֶׁהוּא מְקֻשָּׁר לְשַׁבָּת –** זאת אומרת בהתקשרות לצדיקים אמיתיים שהם גם כן קדושת שבת כמבואר בזוהר הקדוש[44] שהתלמידים הקדושים של הרשב"י ז"ל אמרו עליו "אנת הוא שבת דכולי יומי"[45] – **אֲזַי מַמְשִׁיכִין עַל יָדוֹ אֶת הַקְּדֻשָּׁה וְהַשִּׂמְחָה שֶׁל שַׁבָּת לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל וְכוּ', כִּי עַל יְדֵי שְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר –** זאת אומרת שזוכין לדבר בתורה ותפילה ומעשים טובים – **נִמְשָׁך שִׂמְחָה.**

מקובל אצלנו שזה התורה אמר זקנינו הקדוש אחר בואו מלעמברג ונתן בזה תודה הודאה להשם יתברך על החסד של בואו וכלל בהתורה הנ"ל שמו הקדוש: **'זה ינחמנו'** – יש אותיות 'נחמן' **'ויולד בן' –** שמובא שם, זה 'בן' ולסוף בסעיף ה' הנ"ל מובא מספר **'שמחה'**, זה 'נחמן בן שמחה', כך יש לנו מקובל, עיין שם ותראה פלאי פלאות.

כן מבואר שם[46] המאמר חז"ל[47] מעשה דרבי אליעזר הגדול זצ"ל שהיה רוצה להראות לחכמי התלמוד שזכה לשלימות הדיבור וכו' כי הצדיקים הם גיבורי כח עושי דברו, כמובא בזוהר הקדוש פרשת לך לך, שהם עושים עם הדיבור כרצונם וכו', ומובא בְּשָׁם הפסוק 'דורשי ה' לא יחסרו כל טוב', דהיינו הצדיקים דורשי ה' – לא יחסרו כל טוב, כי כל הטובות והישועות נמשכו בזכותם וקדושתם.[c]

[40] ספרו של החיד"א על הזוהר.

[41] היינו, מים ר"ת מ'לא י'דינו מ'ברכותיך.

[42] מעשה יג, יום ו.

[43] ליקוטי מוהר"ן ח"ב ב.

[44] פרשת נשא קמד:

[45] אתה הוא השבת של כל הימים.

[46] בתורה ב' הנ"ל.

[47] בבא מציעא דף נט.

## ח

ב"ה יום ד' לסדר והתברכו בזרעך [פרשת תולדות].

גליונך נתקבל. תהילה לאל חי בעד החיים והשלום.

המשך מהעבודה דקדושה של תודה והודאה להשם יתברך על החסדים והטובות. ועיין בהתורה ה' חלק א'[48] עניין שמחה בהמצוות עד שמבאר בְּשָׁם זקנינו זצ"ל איך גדול עשיית המצוות בשמחה, עד שאומר בְּשָׁם: והשמחה של המצווה הוא ממש שמחת השם יתברך, שמלובשת בהמצווה , בחינת ישמח ה' במעשיו, היינו באדם העושה המצווה, עיין שם.

כן מובא בְּשָׁם: **וְעִקַּר הַשִּׂמְחָה הוּא בַּלֵּב כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים ד): 'נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי'**, ושצריכין לבקש מהשם יתברך שיזכה להסיר עקמומיות שבלבו, שיהא לו ישרות לב, ועל ידי זה יזכה לשמחה כמו שכתוב (תהלים צז): 'ולישרי לב שמחה', ולזה זוכין על ידי תפילה – ככה מברר בְּשָׁם זקנינו זצ"ל כן, עד שאפשר לפנות את המוח ממחשבות זרות, ולזה גם כן אין שום עצה – אך תפילה ובקשה להשם יתברך, ככה מברר בְּשָׁם בלשונו הקדוש: **"וְעִקָּר לִשְׁמר מחוֹ שֶׁלּא יַחְמִיץ".** וכשזוכין למוח צח, יכולין לקבל דעת התורה והמצוות להבין ולהשכיל, לשמוע ללמוד וללמד, לשמור לעשות ולקיים את כל דברי התורה הקדושה באהבה, כל הנ"ל מבואר בהתורה הנ"ל.

ועיין בתורה ט'[49]: **עִקַּר הַחִיּוּת מְקַבְּלִין מֵהַתְּפִלָּה וְכוּ', אֲבָל כְּשֶׁאָדָם עוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל אֲזַי בָּאִים כַּמָּה מַחֲשָׁבוֹת וְכוּ',** אומר בְּשָׁם זקנינו זצ"ל בלשונו הקדוש: ודע שיש פתחים הרבה בענין הזה לצאת מהבלבולים הנ"ל, על ידי מידות האמת ושעל ידי מידות האמת הקב"ה שוכן עמו, כמו שכתוב[50]: 'קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת', וכשאדם זוכה שהקב"ה עמו, הוא מאיר לו איך לָצֵאת מהחושך המונע אותו בתפילתו, כמו שכתוב[51]: ה' אורי. ככה מברר בְּשָׁם רבנו ז"ל.

עוד מבואר בְּשָׁם סגולה גדולה להמתקת הבלבולים, לקשר את תפילתו לצדיק האמיתי קודם כל תפילה. כן מבואר בְּשָׁם, שתפילה הוא בחינת ניסים שהוא למעלה מהטבע, ועיקר הניסים ועיקר התפילה הוא בארץ ישראל, וממילא צריכין להודות ולהלל להשם יתברך שהכניסנו בניסים לארץ ישראל שהוא מקום הניסים, מקום התפילה, עיין שם בהתורות הנ"ל ותראה פלאי פלאות איך שארץ ישראל מסוגל לתפילה ולאמונה ולניסים.

יעזור לנו השם יתברך שנזכה למען זכות אבותינו ז"ל שיתקבל תפילותנו ובקשותינו לפני ה', ושנזכה לשלימות אמונה וניסים.

ברגשי כבוד,

**נתן וטאבא בארסקי**

[48] בליקוטי מוהר"ן.

[49] בליקוטי מוהר"ן חלק א'.

[50] תהלים קמה.

[51] תהלים כז.

## ט

בס"ד יום ה' לסדר וחי [פרשת אחרי מות], ירושלים

לבנינו שיחיה משפחת בארסקי.

המכתב עם הטשעק של שטערען ושלי, נתקבל. ותשואות חן לך בעד טרחתך, כן אבקשך שהטשעק שנתן לך שלו מן ר' בערצע שפירא שתשלח לי תיכף על ידי מכתב, כי נצרך לי זה ליתן לאיזה סוחר.

[ו]כן צריכים להוציא מהפרשה של השבוע הדרכה ומידות טובות למעשה. ועיין בבא בתרא דף עח ע"ב על הפסוק[52]: 'על כן אמרו המושלים בואו חשבון תבנה ותכונן עיר סיחון'. המושלים – אלו המושלים ביצרם. ועיין בליקוטי מוהר"ן חלק ראשון סימן רל"ג, שאומר בְּשָׁם זקנינו הקדוש: **וְהוּא מִתְחַזֵּק וּמִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם,** זאת אומרת על המחשבות זרות וכו' **וּמְנַצֵּחַ אוֹתָם, יֵשׁ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא תַּעֲנוּג גָּדוֹל מִזֶּה – וְהוּא יָקָר מְאד בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַך**, עיין שם ותראה בְּשָׁם פלאי פלאות בנוגע לעבודת השם יתברך, ובפרט שזכינו להיות מגזע קדשו ז"ל, ששמו הקדוש בגימטריה נצח, יש לנו בודאי תקווה גדולה לנצח – בכלל ובפרט.

ועיין בהתורה ע"ב, להתחזק – העיקר הוא התקרבות להצדיק האמיתי והוא יורה לו דרכי התשובה, דרכי החכמה ועצות נכונות על כל דבר שורש ושב ורפא לו.

המשך מהתורה הנ"ל[53].

ועשה את שלו במה שהוא עוסק, בתורה בתפילה וכו' ולא ישגיח על המחשבות המבלבלים, ובודאי ימתקו ויתהפכו לטובה ולקדושה ולדעת, אך העיקר לזכור לקשר עצמו להצדיק האמיתי הזה שהודיע לנו כל הנ"ל. כמובא בתורתנו הקדושה פרשת מקץ[54]: 'אחרי הודיע אותך את כל זאת, אין נבון וחכם כמוך'[55].

ועיין בספר הקדוש סיפורי מעשיות מברגר[56], שהלכה הקיסרית וקראה לביתה ואמרה לה בתי תדעי שזה הבן של הברגר, הוא החתן שלך ואל תתרצי עם אחר בעולם כלל, ופירש בזה אבי מורי זצ"ל שכאן מרמז רבנו ז"ל, שכשאדם זוכה להתקרב להצדיק האמיתי, הרופא נפשות ישראל, צריך לגמור בדעתו ולבבו שזה הצדיק הוא הרופא האמיתי שלו, וכשיחזיק עצמו בו ובספריו הקדושים, בעצותיו הקדושים, יזכה להתרפאות במחשבה דיבור ומעשה, ויזכה לכל המדרגות הגדולות על ידו – בזכותו, בגשמיות ורוחניות, אכי"ר.

**אביך אמך, נתן טאבא.**

[52] במדבר כא, כז.

[53] ליקוטי מוהרן רל"ג.

[54] בראשית מא, לט.

[55] היינו שפרעה הבין שאם יוסף גילה את פתרון החלום, ממילא מוכרח שהוא חכם ונבון מכולם, משום שהוא גילה את החכמה הזאת, ומי שמגלה שיש חכמה בעולם מוכרח שהוא כבר השיג את אותה החכמה. ומזה נלמד שמה שכתב רבנו זצ"ל בספריו וגילה גודל מעלת צדיק האמת – ודאי הוא השיג את כל המעלות המוזכרות שם.

[56] מעשה י' - מברגר ועני.

## י

ב"ה יום ד' לסדר כי ברוך הוא [פרשת בלק].

חיים ושלום לבנינו שיחיה משפחת בארסקי.

גליונכם מן יום ב', כעת נתקבל.

בדבר בריאותנו אנו מקווים שבעזרת ה' יסתדר הכל לחיים ולשלום ולרפואה שלימה. התרופות אני מקבל אבל לה' הישועה והרפואה, איך הוא עם הרופאים ההם יש לך יותר התרוממות[d] המוח לתורה ולתפילה, כי כשזוכין שעקרת הבית תחיה מסדר תיקוני הבית, יכולין יותר לקשר המוח לתורה ולתפילה, בחינת צופיה הליכות ביתה, אז ולחם עצלות לא תאכל. כמו שמוהרנ"ת ז"ל מפרש הפסוק הנ"ל על זריזות בתורה ותפילה שזה עיקר חיות האדם בזה העולם, כמו שמברר בְּשָׁם בסוף קפיטל: שקר החן והבל וכו'.

אך העיקר – יראת ה' היא תתהלל! ולזכות ליראת ה' כראוי – זה אפשר אך על ידי שזוכין לקשר המחשבה והלב לתורה ולתפילה לשמה – בלי שום נגיעות צדדיות. ולזכות לזה – הוא פשוט לקשר המחשבה והלב לספרי הצדיק האמיתי, שלומד (=מלמד) אותנו איך ועל ידי מה לזכות לזה. ולציית לעצותיו האמתיות, שזכה לזה על ידי יגיעתו וטרחותיו שטרח עצמו ויגע עצמו ועמד בניסיונות גדולות קודם שהוציא לאור איזה עצה אמיתית לדורות עולם.

כי לסדר ליקוטי מוהר"ן כזה, סיפורי מעשיות כאלה, ספר המידות כזה, תיקון הכללי כזה וכו' וכו' – לא בא כל כך בנקל, אך כמובא מפורש בספריו ז"ל שאמר ז"ל: יגעתי עצמי מאוד, עסקתי בתעניתים וסיגופים ותפילות ובקשות להשם יתברך קודם שזכיתי להוציא לאור העצות האמיתיות, עד שאמר הוא ז"ל שכבר הכין את כל הגיצייג (=כלי אומנות) בשביל משיח צדקנו, שבזה ינצח את כל העולם,.

ובכן אנו צריכין להתחדש עצמנו בעצותיו ולהאמין באמונה שלימה שבטוחות עצותיו האמתיות להוציא אפילו משאול תחתיות, כמובא כל זה בספריו הקדושים. וכמו שסידר זה הרעיון ידידנו החסיד ר' יצחק ברייטער ע"ה בהשיר ידידות שלו עיין שם ותראה פלאי פלאות, זה יש בהדפסה בהספר הקדוש חיי מוהר"ן ז"ל. והעיקר בשמחה וחדוה להשם יתברך שזכינו להיות מקושר לצדיק יסוד עולם כזה, ובפרט אנו שזכינו להיות מגזע קדשו, בודאי ראוי ונכון לחזק עצמנו ולעיין בספריו הקדושים על מנת לקיים ולהאמין באמונה שלימה שזכות אבותינו הקדושים, יעזור לנו לפעול כל בקשותינו מהשם יתברך, בחינת ש"זכות אבותם מסייעתם, וצדקתם עומדת לעד"[57].

אביך, אמך המברככם בכל טוב וחסד,

**נתן טאבא בארסקי**

[57] אבות פרק שני.

## יא

ב"ה מוצאי שבת קודש, לסדר ויברכהו.

חיים ושלום לבנינו שיחיה משפחת בארסקי.

תהילה לאל חי בעד החיים והשלום

גליונכם קיבלנו.

המשך מהמכתב של יום ד' הקודם גודל הענין של תודה והודאה להשם יתברך.

ועיין במסכת כריתות דף ה ע"א, שחכמינו ז"ל מדברים בְּשָׁם מגודל הניסים שנעשו בשמן המשחה שעשה משה רבנו ע"ה במדבר, ואמרו בְּשָׁם וכו' נס אחד נעשה בשמן המשחה?! והלא ניסים הרבה נעשו בו מתחילתו ועד סופו! ואם היינו מסתכלים בעיני האמת, אנו צריכין להודות להשי"ת שעשה עמנו ניסים ונפלאות ממש כמו בשמן המשחה – מתחילת נסיעתנו מלובלין עד הרגע הזאת, וממילא יתחזק אצלנו האמונה והבטחון, שגם להבא יעשה עמנו חסדים וטובות וישועות בכלל ובפרט.

והעיקר לזכור שזה בזכות הבעל תפילה הכשר[58] שעומד תמיד בתפילה לפני השי"ת בעד כלל ישראל, ובפרט בעד גזע קדשו, ומימלא מובן איך שצריכין להתחזק לילך בדרך התורה והמצוה ולהזהר על כל דבר שורש של קיום התורה והמצוה כפי שלומדים אותנו הצדיקים האמיתיים – בספריהם הקדושים.

כפי המבואר בהספר הקדוש סיפורי מעשיות, בהמעשה של הבעל תפילה[59]: והיה נותן להם ספריו שהיה לו בענייני תפילות ושירות ותשבחות, והיו עוסקים בזה תמיד, עיין שם ותראה פלאי פלאות.

ובזכות הצדיק הקדוש הזה יכולין לזכות אפילו לגילדען גישטיק, כמובא בְּשָׁם. ואם היה מבין באחד מאנשיו שלפי מוחו הוא צריך לעבודת השי"ת שיהא הולך מלובש במלבושי זהב, היה מספיק לו. ועיין בליקוטי הלכות או"ח ח"א הלכות השכמת הבוקר[60], כי כל החסרונות נתמלאים מהצדיק, כי הוא ממשיך כל ההשפעות בגשמיות ורוחניות ע"י שמכניס ידיעת השי"ת והתורה הקדושה בהנלווים אליו שעל ידי זה נתמלאים כל החסרונות, כמו שכתוב דעת קנית מה חסרת, גם בזכותו זוכין לרפואה ולפרנסה ולנחת גדול.

כן צריכין לשמח עצמו בכל מצוה שזוכין לעשות, כי כשזוכין לעשות המצוות בשמחה זה בעצמו הוא מצווה. ועיין בספר קדשו של זקנינו[61] מצווה להיות בשמחה תמיד, נמצא שזה בעצמו הוא מצווה. ועיין בהספר הקדוש תולדות יעקב יוסף זצ"ל פרשת תולדות, שמדבר בְּשָׁם הענין של מאמר חז"ל 'שכר מצוה מצוה' ואומר הוא ז"ל בלשונו הקדוש ככה: כשאדם זוכה לעשות מצוה בשמחה, שכרו הוא שזוכה בזכות זה לעשות עוד מצוה בשמחה, עיין שם ותראה פלאי פלאות.

יהי רצון מלפני אבינו שבשמים שנזכה לעסוק בהתורה והמצוות מתוך התרוממות המוח ושמחה ודעת דקדושה, אכי"ר.

[58] היינו רבינו זצ"ל.

[59] מעשה יב.

[60] הלכה ג' אות ז'.

[61] ליקוטי מוהר"ן ח"ב כד.

## יב

בָּרוּךְ ה' ג' לְסֵדֶר ואברכך וּבֵרַכְתִּיךָ, וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי.

הֶמְשֵׁךְ מֵעִנְיְנֵי תּוֹדָה וְהוֹדָאָה וּתְפִלָּה וְכוּ'. וְעַיֵּן בְּהַתּוֹרָה ט' , כִּי עִקַּר הַחִיּוּת מְקַבְּלִין מֵהַתְּפִלָּה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: 'תְּפִלָּה לְאֵל חַי'.

וַאֲסַפֵּר לְךָ סִפּוּר קָדוֹשׁ כָּזֶה, שֶׁבְּעֵינָי רָאִיתִי וְאָזְנָי שָׁמְעוּ.

הָיָה לָנוּ דּוֹד ר' מִיכְלֶ'ע[62] זַצַּ"ל נֶכֶד מוֹהֲרַנַ"תְּ (שֶׁבְּהַסֵּפֶר עָלִים לִתְרוּפָה תִּמְצָא מִכְתָּבִים מִמּוֹהֲרַנַ"תְּ זַ"ל וּדְרִישַׁת שָׁלוֹם לְר' מִיכְלֶ'ע הַנַּ"ל), מִנְהָגוֹ הָיָה שֶׁבָּא לְאוּמָן שְׁנֵי פְּעָמִים בַּשָּׁנָה: עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַל עֶרֶב רֹאשׁ חֹדֶשׁ סִיוָן, וְאַכְסַנְיָא שֶׁלּוֹ הָיָה בְּבֵיתֵנוּ מוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ[63]. וּפַעַם אַחַת בָּא עֶרֶב רֹאשׁ חֹדֶשׁ סִיוָן, וְהָיָה מְלֻבָּשׁ עוֹד בְּבִגְדֵי חֹרֶף, כִּי כָּכָה הָיָה מִנְהַג שֶׁל מוֹהֲרַנַ"תְּ, שֶׁעַד חַג שָׁבוּעוֹת, כְּשֶׁנָּסַע בַּדֶּרֶךְ הָיָה מְלֻבָּשׁ בְּבִגְדֵי חֹרֶף[64]. וְכֵן הָיָה מִנְהָגוֹ שֶׁל ר' מִיכְלֶ'ע זַ"ל, שֶׁתֵּכֶף שֶׁבָּא לְאוּמָן – חִלֵּק צְדָקָה וְהָיָה הוֹלֵךְ עַל צִיּוּן זְקֵנֵינוּ זַ"ל. וַאֲנִי הָיִיתִי בָּעֵת הַזֹּאת בָּחוּר [בְּגִיל] שֶׁל עֵרֶךְ 13 שָׁנָה, וְרָאִיתִי שֶׁמְּקַבֵּל לְיָדוֹ הפעריסאל (=מִטְרִיָּה) וּמְלֻבָּשׂ בִּגְדֵי כְּבֵדִים, וְלָקַח הַסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת לֵילֵךְ עַל צִיּוּן הַקָּדוֹשׁ. וַאֲנִי הִתְבּוֹנַנְתִּי – מַה אֲנִי יָכוֹל לַעֲזֹר לוֹ לְהָקֵל לוֹ קְצָת, וְנִגְמַר בְּדַעְתִּי שֶׁאֲנִי אֲבַקְּשׁוֹ שֶׁיִּתֵּן לִי הַסֵּפֶר לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת בִּכְדֵי שֶׁיֵּקַל קְצָת לִכְבוֹדוֹ[e]. וְאָמַרְתִּי לוֹ: דּוֹדִי רַבִּי מִיכְלֶ'ע, אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתִּתְּנוּ לִי הַלִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת וְאֵלֵךְ עִמָּכֶם לְהַצִּיּוּן הַקָּדוֹשׁ. וְתֵכֶף לָקַח הַסֵּפֶר לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת וְהֵנִיחַ אוֹתוֹ עַל הַלֵּב שֶׁלּוֹ וְאָמַר לִי: הֲלֹא רַבֵּנוּ זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה אֹמֵר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל: "עִקַּר הַחִיּוּת מְקַבְּלִים מֵהַתְּפִלָּה", וְאֵיךְ אֲנִי יָכוֹל לִתֵּן לְךָ הַלִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת שֶׁהוּא מָלֵא חִיּוּת דִּקְדֻשָּׁה, וְכָל חִיּוּתִי הוּא זֶה?? וּבְאֵיזֶהוּ חֵן דִּקְדֻשָּׁה שֶׁאָמַר דִּבּוּרִים הַנַּ"ל אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר בִּכְתַב. זֶה חַד מֵחֲסִידֵי בְּרֶסְלֶב הַקּוֹדְמִים, וְדַי לְמֵבִין.

כֵּן מְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁעַל יְדֵי תְּפִלָּה בֶּאֱמֶת זוֹכִין לְפַרְנָסָה בְּרֶוַח וְלַעֲשׂוֹת שִׁדּוּכִים טוֹבִים, עַיֵּן שָׁם וְתִרְאֶה פִּלְאֵי פְּלָאוֹת שֶׁרַבֵּנוּ זַצַּ"ל אֹמֵר בְּשָׁם: וּכְפִי שֶׁמְּפַרְנֵס לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם בִּתְפִלָּתוֹ, כֵּן נוֹתְנִין לוֹ פַּרְנָסָתוֹ, אֲבָל כְּשֶׁאָדָם עֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל, אֲזַי בָּאִים מַחֲשָׁבוֹת לְבִלְבְּלוּ כְּמוֹ שֶׁכָּל חַד יוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ.

וְדַע אֹמֵר רַבֵּנוּ זַ"ל, שֶׁיֵּשׁ פְּתָחִים הַרְבֵּה לָצֵאת מֵהַמַּחֲשָׁבוֹת הַנַּ"ל, וְעַל יְדֵי נְקֻדַּת הָאֱמֶת זוֹכֶה לִמְצֹא הַפֶּתַח לָצֵאת מֵהַבִּלְבּוּלִים הַנַּ"ל וְזוֹכֶה לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי ה' יִתְבָּרַךְ בְּמַחֲשָׁבוֹת זַכּוֹת כִּי עַל יְדֵי אֱמֶת, הקב"ה שׁוֹכֵן עִמּוֹ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב[65]: קָרוֹב ה' לְכָל קוֹרְאָיו לְכָל אֲשֶׁר יִקְרָאוּהוּ בֶּאֱמֶת, וּכְשֶׁהקב"ה עִמּוֹ, הוּא מֵאִיר לוֹ אֵיךְ לָצֵאת מֵהַחֹשֶׁךְ הַמּוֹנֵעַ אוֹתוֹ בִּתְפִלָּתוֹ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא, ה' מָעוֹז חַיַּי מִמִּי אֶפְחָד וְכוּ', עַיֵּן שָׁם לְשׁוֹנוֹ הַקָּדוֹשׁ. כֵּן אֹמֵר רַבֵּנוּ זַצַּ"ל בְּשָׁם, וְצָרִיךְ לְקַשֵּׁר אֶת תְּפִלָּתוֹ לְהַצַּדִּיק שֶׁבַּדּוֹר, וּבְכֵן הִזְהִיר עַל זֶה כַּמּוּבָא בְּהַסֵּפֶר שִׂיחוֹת הָרַ"ן סִימָן רצ"ו, עַל כֵּן הִזְהִיר לַאֲנָשָׁיו שֶׁיֹּאמְרוּ קֹדֶם הַתְּפִלָּה, הֲרֵינִי מְקַשֵּׁר עַצְמִי לְכָל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים וּבִפְרָט לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הַנַּחַל נוֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה זַצַּ"ל. כֵּן אֹמֵר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל, כִּי הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל בְּמַעֲלָה יוֹדֵעַ לְכַוֵּן הַשְּׁעָרִים וּלְהַעֲלוֹת כָּל תְּפִלָּה וּתְפִלָּה לְשַׁעַר הַשַּׁיָּךְ.

כֵּן מְבֹאָר בְּשָׁם, כִּי תְּפִלָּה הוּא בְּחִינַת נִסִּים שֶׁהוּא אֵין דֶּרֶךְ הַטֶּבַע וְכוּ' וְעִקַּר הַנִּסִּים, עִקַּר הַתְּפִלָּה – הוּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא סְגֻלָּה גְּדוֹלָה שֶׁיִּתְקַבֵּל תְּפִלּוֹתֵנוּ וּבַקָּשׁוֹתֵנוּ לִפְנֵי ה' יִתְבָּרַךְ.

וּבְכֵן אָנוּ צְרִיכִין לִשְׂמֹחַ מְאֹד, רֵאשִׁית שֶׁהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם כָּזֶה[66] בְּנִסִּים כָּאֵלּוּ אֵין לְבָאֲרָם בִּכְתַב וּבִפְרָט שֶׁהִכְנַסְנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל[67] מְקוֹם הַנִּסִּים מְקוֹם הַתְּפִלָּה, מְקוֹם הָאֱמוּנָה בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּהַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת בְּהַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים כַּמְבֹאָר כָּל הַנַּ"ל בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל. וּבְכֵן רָאוּי לָנוּ לְהִתְחַזֵּק עַצְמֵנוּ מֵחָדָשׁ בְּהִתְקָרְבוּת לַה' יִתְבָּרַךְ לְהַתּוֹרָה וְלַהַמִּצְווֹת עַל פִּי הַלִּמּוּדִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁלּוֹמֵד אוֹתָנוּ רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים. וְעַיֵּן בְּסֵפֶר מְשִׁיבַת נֶפֶשׁ סְעִיף ג', כָּל זְמַן שֶׁזּוֹכִין שֶׁאוֹחֵז אֶת עַצְמוֹ בְּהַצַּדִּיק הָאֱמֶת יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה טוֹבָה וְנִפְלָאָה לָנֶצַח, וְהָעִקָּר בְּשִׂמְחָה דִּקְדֻשָּׁה כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה רכ"ב לְשׁוֹנוֹ הַקָּדוֹשׁ: צָרִיךְ לִהְיוֹת תָּמִיד בְּשִׂמְחָה וְלַעֲבֹד ה' יִתְבָּרַךְ בְּשִׂמְחָה, עַד אֲשֶׁר בִּקְצָת הַיָּמִים יַעַזְרוֹ ה' וְיִזְרַח לוֹ אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל פְּרָט.

וְעַיֵּן בְּמְשִׁיבַת נֶפֶשׁ בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: שֶׁכָּל תְּנוּעָה וּתְנוּעָה שֶׁהוּא מְנַתֵּק אֶת עַצְמוֹ מִגַּשְׁמִיּוּתוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, הוּא גְּדוֹלָה מְאֹד אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ וְכוּ', וְעַיֵּן שָׁם בְּסָעִיף הַנַּ"ל מוּבָא, הָעִקָּר לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּשִׂמְחָה בְּכָל מִינֵי עֵצוֹת וְכוּ' וַיְחַפֵּשׂ וַיִּמְצָא בְּעַצְמוֹ נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת, שֶׁזּוֹכֶה תֵּכֶף בַּבֹּקֶר לֵילֵךְ לַמִּקְוֶה קֹדֶם הַתְּפִלָּה שֶׁזֶּה עִנְיָן גָּדוֹל מְאֹד, אַחַר כָּךְ זוֹכֶה לְהִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְוַת צִיצִית מִכָּל אַרְבָּעָה צְדָדִים, אַחַר כָּךְ זוֹכֶה לְהָנִיחַ תְּפִלִּין – כִּתְרָא דְּמַלְכָּא כַּמְבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ. וְכֵן לְהִתְפַּלֵּל חַ"י בְּרָכוֹת שֶׁתִּקְּנוּ לָנוּ אָבוֹת הָעוֹלָם, שֶׁזְּכוּתָם כְּדֵי לְהָגֵן עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְכוּ' וְכוּ', נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת לְמֵאוֹת וְלִרְבָבוֹת, וְהַחַיּוֹת וְהַשִּׂמְחָה שֶׁל הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת נוֹתֵן כֹּחַ דִּקְדֻשָּׁה לְהִתְחַזֵּק יוֹתֵר וְיוֹתֵר בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. כְּמוֹ לְמָשָׁל כְּשֶׁאֶחָד זוֹכֶה לַעֲשׂוֹת וּלְסַדֵּר לוֹ מִסְחָר טוֹב, שֶׁל סְחוֹרוֹת טוֹבוֹת וְה' מַצְלִיחַ אוֹתוֹ שֶׁבָּאִים קוֹנִים טוֹבִים וְקוֹנִים אֶצְלוֹ וּמַרְוִיחַ טוֹב, אָז בְּוַדַּאי הוּא מְחַפֵּשׂ יוֹם יוֹם לִקְנוֹת מֵחָדָשׁ וּמְחַפֵּשׂ עוֹד יוֹתֵר וְיוֹתֵר אַחַר סְחוֹרוֹת יוֹתֵר טוֹבוֹת, כֵּן הָעִנְיָן הַנַּ"ל, כְּשֶׁזּוֹכִין לִשְׂמֹחַ עַצְמוֹ בְּהַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁזּוֹכֶה בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם, אָז בְּיוֹם הַבָּא מְחַפֵּשׂ עוֹד יוֹתֵר וְיוֹתֵר אוס דִּיא בעסערען ועדער עֲבוֹדָה דִּקְדֻשָּׁה בְּאֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה לְנַחַת רוּחַ יוֹתֵר וְיוֹתֵר לִפְנֵי ה' יִתְבָּרַךְ, וְכָכָה זוֹכֶה הָאָדָם לֵילֵךְ מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא עַד שֶׁזּוֹכֶה לָבֹא לַמַּעֲלוֹת טוֹבוֹת וּלְמִדּוֹת טוֹבוֹת מְאֹד מְאֹד.

ה' יִתְבָּרַךְ יְזַכֵּנוּ לְכַוֵּן בְּכָל עִנְיָנֵינוּ לְמַעַן שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.

אָבִיךָ, אִמֶּךָ הַמְּצֻפִּים לִישׁוּעַתְכֶם שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִכֶּם בְּגַשְׁמִיּוּת וְרוּחָנִיּוּת וְלִישׁוּעוֹת כָּל יִשְׂרָאֵל.

**[נָתָן, טַאבָּא בַּארְסְקִי]**

[62] ר' מיכל היה נשוי לאחות אביו של ר' שמשון בארסקי.

[63] הקלוייז שבנה מוהרנ"ת.

[64] כנראה מחמת שעדיין מצויים גשמים.

[65] תהלים קמה.

[66] משואת יהודי אירופה.

[67] בניסים גדולים הצליח להגיע לארץ עם משפחתו כשבועיים קודם פריצת מלחמת העולם השניה.

## יג

מכתב זה נכתב לנכדתו בהיותה נערה צעירה.

ב"ה יום ד' חוקת, ירושלים

לנכדתי היקרה והמוחכמת וכ' וכו' יוטה תחיה.

אבקשך מאוד שתשגיחי על תפירת השמלות שיהיו כחוק התורה הקדושה הכל [ב]מאה אחוז!

כי ברוך השם אנו מנכדי הבעל שם טוב זצ"ל ומנכדי רבינו מברסלב זצ"ל, וכתוב בספריו הקדושים שהייחוס שלנו נמשך מדוד המלך וכתוב בתהילים קפיטל קל"ב שהשם יתברך הבטיח לדוד המלך "אם ישמרו בניך בריתי ועדֹתי זו אלמדם, גם בניהם עדי-עד ישבו לכסא לך", וממילא מובן שאסור לנו להדמות אותנו להמודרנים, שבאמת הם טיפשים וכסילים ולא כדאי להתחשב עמם.

כי כל החן דקדושה הוא אך כשהולכין בדרך התורה והמצווה, כמו שכתוב במשלי קפיטל א', העיקר הוא: "לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה" – זאת אומרת, חכמה ומוסר ובינה של תורתנו הקדושה.

כן כתוב בשם, "כי לוית חן הם לראשך", ומפרש רש"י הקדוש בשם: כלומר, התורה והמוסר יהיו לראשך לוית חן.

כן קפיטל ג', "כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך" – על ידי התורה.

כן כתוב בשם: שעל ידי התורה הקדושה תמצא חן ושכל טוב בעיני ה' ואדם.

כן כתוב בשם: שעל ידי התורה זוכין ל"אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד".

יש לי לכתוב לך מאה פעמים ככה, אך אני מאמין שבמילים הללו תביני שכדאי לך לציית.

**נתן וטאבא בארסקי**

[a]זה לא ציטוט מדויק

[b]יש סידור הנקרא קרבן מנחה. מוזכר במכתבי אביו

[c]נראה שחסר דף

[d]לא מובן המשמעות ואיך זה קשור

[e]אולי ב שורוק?