# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/mktby-rby-ntn-barsky/2/

בָּרוּךְ ה', אוֹר לְיוֹם ג' רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן, הַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר יְשׁוּעוֹת בּוֹ מַקִּיפוֹת[9].

וּמְקֻבָּל מִצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו נוֹתֵן בְּחֹדֶשׁ זֶה בִּפְרָטִיּוּת יְשׁוּעוֹת לְיִשְׂרָאֵל בַּהֲקָפָה, וְהָעִקָּר הוּא לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל כָּל חֶסֶד וְחֶסֶד, עַל כָּל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה, בְּחִינַת[10] "כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ". וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ זוֹכִים לוֹמַר כָּל בֹּקֶר בִּפְסוּקֵי דְּזִמְרָה הָלְלוּיוֹת – כֵּן שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ – גָּאר בעניינס (=בֶּאֱמֶת בְּנִי).

וְעַיֵּן בְּמִדְרַשׁ רַבָּה שִׁיר הַשִּׁירִים[11] עַל הַפָּסוּק **'נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ'** וּמְפָרֵשׁ שָׁם כָּכָה: **בָּךְ – בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּךְ – בִּישׁוּעָתָךְ, בָּךְ – בְּתוֹרָתָךְ, בָּךְ – בְּיִרְאָתָךְ**, כִּי אַךְ זֶה נִקְרָא שִׂמְחָה אֲמִתִּית. כֵּן בְּשָׁם (=וְכֵן שָׁם)** **עַל הַפָּסוּק** 'נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן**' וּמְפָרֵשׁ שָׁם: **מִיֵּינָהּ שֶׁל תּוֹרָה, כְּגוֹן הִלְכוֹת פֶּסַח בַּפֶּסַח, הִלְכוֹת עֲצֶרֶת בָּעֲצֶרֶת, הִלְכוֹת חַג בֶּחָג**. כֵּן בְּשָׁם עַל הַפָּסוּק: **'מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ' –** **מַה יַשִּׁירְיָן רַחֲמֶיךָ, מַה תַּקִּיפִין אִינוּן רַחֲמֶיךָ!** וְעַיֵּן שָׁם עַל הַפָּסוּק **'שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה' –** **שְׁחוֹרָה אֲנִי כָּל יְמוֹת הַחוֹל, וְנָאוָה אֲנִי בַּשַּׁבָּת, **וְכוּ' וְכוּ'.

וְעַיֵּן בְּהַסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן סִימָן רע"ו: **כִּי מֵאֲכִילַת שַׁבָּת נִשְׁפָּעִין וְנִתְבָּרְכִין כָּל שֵׁשֶׁת הַיָּמִים. **וְעַיֵּן שָׁם סִימָן רע"ז: **כִּי אֲכִילַת שַׁבָּת יְקָרָה מְאֹד, כִּי הוּא כֻּלּוֹ אֱלֹהוּת, כֻּלּוֹ קֹדֶשׁ... וְעַל כֵּן מִצְוָה גְּדוֹלָה לְהַרְבּוֹת בִּסְעוּדוֹת שַׁבָּת וְהוּא תִּקּוּן לְחִלּוּל שַׁבָּת ח"ו**. נִמְצָא מִכָּל הַנַּ"ל, אֵיךְ שֶׁיֵּשׁ לָנוּ לִשְׂמֹחַ בְּכָל נְקוּדָה טוֹבָה.

וְעַיֵּן בְּהַתּוֹרָה 'יְמֵי חֲנֻכָּה'[12]: **כִּי זֶה עִקַּר שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא – לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לִשְׁמוֹ הַגָּדוֹל יִתְבָּרַךְ**, **וְזֶה בְּחִינַת הֲלָכוֹת שֶׁזּוֹכִין לִלְמֹד, בִּפְרָט מִי שֶׁזּוֹכֶה לְחַדֵּשׁ בָּהֶם – זֶה בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא, בְּחִינַת**[13]** כָּל הַשּׁוֹנֶה הֲלָכוֹת בְּכָל יוֹם מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא... וְזֶה בְּחִינַת אַרְבָּעָה צְרִיכִין לְהוֹדוֹת – דְּהַיְנוּ תּוֹדָה, שֶׁהֵם מְפֹרָשִׁין בְּמִזְמוֹר ק"ז, שֶׁסִּיֵּם בְּשָׁם: "מִי חָכָם וְיִשְׁמֹר אֵלֶּה וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵי ה'", חַסְדֵי ה' – זֶה בְּחִינַת הֲלָכוֹת... חַסְדֵי דָּוִד – שֶׁהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם**[14] הַיְנוּ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל עַל הַפָּסוּק "נַזְכִּירָה דּוֹדֶיךָ מִיָּיִן" מִיֵּינָהּ שֶׁל תּוֹרָה, כְּגוֹן הֲלָכוֹת.

כֵּן מְקֻבָּל אֶצְלֵנוּ מִגְּדוֹלֵי תַּלְמִידֵי רַבֵּנוּ זַצַּ"ל שֶּׁהוֹסִיפוּ עַל הַמִּדְרָשׁ רַבָּה שֶׁל "נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ" – "בְּךָ רַבֵּנוּ נָגִילָה", כִּי בֶּאֱמֶת אָנוּ צְרִיכִין לֵידַע שֶׁכָּל חִיּוּתֵנוּ וְכָל הִתְחַזְּקוּתֵנוּ הוּא בְּכֹחַ וּזְכוּת הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים זַצַּ"ל – בִּכְלָל, וּבְכֹחַ וּזְכוּת זְקֵנֵינוּ זַצַּ"ל הַנַּחַל נוֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה – בִּפְרָט, שֶׁאָמַר[15]: וָואס קְלֶעקט דֶּען אַיְיעֶר תְּשׁוּבָה אִיךְ טִיע שׁוֹין תְּשׁוּבָה פָאר אַייסְרֵעט וֵוייגִין אִיר זָאלְט מִיר נִיר צִיא בְּרֵיינגֶען וַואפְנֶע מִיט צִיגֵעל אִין אִיךְ וֶועל שׁוֹין אוֹיף בויען בִּנְיָנִים דִּקְדֻשָּׁה. וְחִזֵּק אוֹתָנוּ בְּכָל מִינֵי הִתְחַזְּקוּת מִיט (=עִם) אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל וְכוּ' וְכוּ', כַּמְבֹאָר כָּל הַנַּ"ל בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים[16], וְכַמּוּבָא בַּהַקְדָּמָה שֶׁל תִּקּוּן הַכְּלָלִי הַקָּדוֹשׁ: **"וְהִזְהִיר מְאֹד לְבַל יִתְפַּחֵד"**, וְכֵן, **"וְשׁוּב אַל יִדְאָג כְּלָל"**, שֶׁאַךְ בִּשְׁבִיל הַמִּלִּים הַקְּדוֹשׁוֹת הַלָּלוּ – כְּדַאי לִשְׂמֹחַ עַד מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּהִתְקָרְבוּתֵנוּ אֵלָיו זַ"ל. וּבִפְרָט שֶׁזָּכִינוּ לְאַלְפֵי אֲלָפִים דִּבּוּרֵי הִתְחַזְּקוּת וְהִתְעוֹרְרוּת מָלֵא קְדוֹשָׁה וְדַעַת וֶאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ.

וּבְכֵן אָנוּ מְבָרְכִים אֶתְכֶם שֶׁתִּזְכּוּ עִם כֻּלָּנוּ וְעִם כָּל יִשְׂרָאֵל, לְהַרְגִּישׁ אֶת הַדִּבּוּרִים הַלָּלוּ הַיּוֹצְאִים מִקִּירוֹת לְבָבִי, אֶפְשָׁר אֶזְכֶּה לִהְיוֹת מְגַלְגְּלִין זְכוּת עַל יְדֵי זַכַּאי – שֶׁאֶזְכֶּה גַּם אָנֹכִי לְהִתְחַדֵּשׁ עַצְמִי בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ וּבְהִתְקָרְבוּת לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ זַצַּ"ל, וּבִפְרָט כָּעֵת שֶׁאֶחָד בְּנִיסָן נוֹלַד רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ זַצַּ"ל, בְּוַדַּאי כְּדַאי לְדַבֵּר מִגְּדֻלָּתוֹ וּמִקְּדֻשָּׁתוֹ.

**אָבִיךָ וְאִמְּךָ, נָתָן וְטַאבָּא בַּארְסְקִי**

[9] פיוט של מוסף לפרשת החודש.

[10] תהלים קנ, ו.

[11] פרשה א'.

[12] ליקוטי מוהר"ן ח"ב ב.

[13] נדה עג.

[14] סנהדרין צג:

[15] שיחות הר"ן רצג: שמעתי שפעם אחת אמר לאנשיו: מה לכם לחשוב מחשבות, אין אתם צריכים, כי אם לתת אבנים וסיד ואני בונה מהם בניינים נפלאים ונוראים (כלומר, שאנו צריכין רק לעסוק בעבודת ה' בפשיטות בתורה ובתפלה ומצוות, והוא עושה בזה מה שעושה) "איר דארפט נאר צו טראגן שטיינער און וואפנע און איך באווע דער פון בניינים" (ומשך הרבה תיבת בניינים, כמפליג בשבח נפלאות תפארת הבניינים הנוראים שבונה מזה).

[16] עי' ליקוטי מוהר"ן ח"ב תורה עח. ואפילו מי שהוא, חס ושלום, במדרגה התחתונה לגמרי, חס ושלום, רחמנא לצלן אפילו אם מונח בשאול תחתיות, רחמנא לצלן אף על פי כן אל יתייאש עצמו, ויקיים ''מבטן שאוֹל שוועתי'', ויחזיק עצמו במה שיוכל, כי גם הוא יכול לחזור ולשוב ולקבל חיות מהתורה על ידי הצדיק הנ''ל, והעיקר לחזק עצמו בכל מה שאפשר [כי אין שום יאוש בעולם כלל (ואמר אז בזה הלשון קיין יאוש איז גאר ניט פאר האנדין) ומשך מאוד אלו התיבות אין יאוש וכו' ואמרם בכח גדול ובעמקות נפלא ונורא מאד, כדי להורות ולרמז לכל אחד ואחד לדורות שלא יתייאש בשום אופן בעולם, אפילו אם יעבור עליו מה] ואיך שהוא, אפילו אם נפל למקום שנפל, רחמנא לצלן – מאחר שמחזק עצמו במה שהוא, עדין יש לו תקוה לשוב ולחזור אליו יתברך וכו'.